אחרי המוות: אבל והנצחה וירטואליים

כיוון שלאינטרנט אין מגבלות גיאוגרפיות, ייתכן שחלק גדול מהאנשים שאוהבים אתכם ומחוברים אליכם ברשתות החברתיות כלל לא גרים איתכם באותו איזור ואולי אפילו לא באותה מדינה או יבשת. כיוון שהאבל חוצה עולם, יש מספר אפשרויות ליצירת הנצחה וירטואלית, שתהיה חובקת עולם אף היא: 

• העמותה הרשומה באנגליה Much Loved, "אהוב/ה מאוד", מציעה לחלוק זכרונות במילים, תמונות, מוסיקה ווידאו, להציע תמיכה וליצור דף הנצחה.

• חברת המדיה האמריקאית "Legacy", "מורשת", מציעה גישה להספדים מרחבי העולם.
• האתר "Parting Wishes", "משאלות אחרונות", מציע יצירת דף הנצחה לאחר מותו של אדם אהוב. ניתן להעלות אליו טקסטים, גרפיקות, תמונות, אודיו ווידאו, והמבקרים בדף יוכלו להוסיף אליו חומרי הנצחה משלהם. Life-vu מציעים פיתרון דומה של יצירת דפי הנצחה (ותודה למוטי טל על הלינק). 
• הארגון ללא כוונת רווח, "Gone Too Soon", "הלך מוקדם מדי", מאפשר ליצור הנצחה וירטואלית.
• האתרים "Journal Of Llife" (יומן החיים), ו-"Memorial Matters (ענייני זיכרון), "Your Tribute" (המחווה שלך), ו- "Remembered" (זכורים) מציעים כולם הנצחה מקוונת שתהיה משותפת לכל החברים והמשפחה ברחבי העולם. 
• בית הלוויות "עלי שלכת" מציע באתר "Personal Memorials"  בניית אתרי זיכרון לנפטרים, אותם הם מכנים "מצבת זיכרון וירטואלית אישית", בעברית או באנגלית. 
• אתר מעניין ומקורי הוא Lisa Frank Mix Tape. כדרך לעזור לאנשים להתאבל היא מציעה לשלוח לה מייל לכתובת: lisafrankmixtape@gmail.com ובו סיפור, מכתב או בקשה. היא תפרסם את המכתב באתר שלה, ותשלח לך בדואר מיקס של שירים שמוקדש לזכרו/ה.  
• Infibond הציגה את עצמה רשת חברתית חדשה המוקדשת לאבל, שכול והנצחה, אך בפועל נראה שפנו לכיוון אחר. 

ציטוט ממהספד של שמעון שבבו על בנו לירון בן ה 13 וחצי, שנפטר ממחלת הסרטן ב-4/7/12 ונקבר ב-5/7/12 (הציטוט מובא כאן בהסכמת המשפחה, כמובן): 

..."אתמול צפיתי בדף הפייסבוק שלך וקראתי את כל ההודעות שהשאירו חבריך הרבים. פשוט מרגש עד דמעות לדעת כמה אהבו אותך וכמה יהיה קשה לכולם בחסרונך."...

הפרופילים בפייסבוק הופכים להיות חלק "רשמי" ובלתי נפרד מהאבל וההנצחה הוירטואליים.

נראה שכמה אתרים כבר לא פעילים: 

• האתר האמריקאי Sympathy Tree, "עץ הסימפטיה", הציע למשפחה ולחברים, שפרושים לעתים על פני כל הגלובוס, אפשרות להתאבל, לנחם ולחלוק זכרונות באופן מקוון. האתר אינו זמין כרגע.
•  "Memorial Gardens (גני הזכרון) לא זמין. 

חלק מהלינקים המופיעים כאן מצאתי מרוכזים באתר "The Digital Beyond". לנוחיותכם תרגמתי כמה מילים על כל אחד מהם. 

לפני המוות: ניהול תכנים דיגיטליים / מורשת דיגיטלית / עיזבון דיגיטלי / נכסים דיגיטליים

יש כמה פוסטים שאני לא מגיעה לעדכן בשוטף ומצטברים לי לינקים אליהם. זה אחד מהם. מצטערת על העיכוב, קוראים/ות! מקווה להגיע לזה בקרוב. 

--------------------------------------------------------------------------------------------------

המוּדעוּת הגוברת לצורך בניהול התכנים הדיגיטליים מביאה איתה מוצרים אינטרנטיים המציעים פתרונות שונים לנושא: המוצרים שהחברות Legacy Locker, Entrustet, Data Inherit מציעות נסקרו בכתבה השלישית שכתבתי ל ynet ב-2011.

באפריל 2012 entrustet נרכשה על ידי securesafe, שהיא גם הגלגול הנוכחי של data inherit, ובכך הפכה להיות אחת החברות הגדולות והמובילות בתחום. 

עדכון נובמבר 2013: בנובמבר 2013 Legacy Locker נרכשה על ידי PasswordBox והם מציעים כיום פיתרון משולב של ניהול סיסמאות בעודך בחיים עם מינוי "יורש דיגיטלי" לאחר המוות (ותודה למוטי טל ששלח לי לינק ל-PasswordBox עוד לפני הרכישה). עדכון דצמבר 2014: בדצמבר 2014 PasswordBox נרכשה על ידי אינטל. 

עדכון אפריל 2013: גוגל היא החברה הראשונה המציעה פתרון ישיר לניהול חשבונות המשתמש שלנו אצלה, ולא דרך חברות חיצוניות המתמחות בניהול נכסים דיגיטליים או מורשת דיגיטלית. כתבתי פוסט נפרד המפרט את השירות החדש שלה. 

אני ממליצה בחום לבחור את החברה והמסלול שהכי מתאימים לך ולהקל על ההתמודדות של יקיריכם אחרי מותך. כך גם תהיה לך שליטה מי מקבל גישה למה ומה נמחק לאחר מותך, וגם תיחסך מיקיריכם התהייה האם להיכנס לנכסים הדיגיטליים והמקוונים שלך או לא, ואם כן אז איך. 


תרשים מצוין המציג בגרפיקה את השלבים שכדאי לנקוט בהם אפשר למצוא כאן - נוצר על ידי חברה אוסטרלית בשם Life Insurance Finder. 

תוהה איך או מאיפה להתחיל? 

אולי זה יעזור: 

כדי שתוכלו לבחור את סוג האתר או המסלול המתאימים לכם, כדאי לעשות לפני כן 'שיעורי בית' קצרים שיקלו עליכם לסדר את המורשת הדיגיטלית / נכסים דיגיטליים / עיזבון דיגיטלי / תכנים דיגיטליים שתשאירו אחריכם. אפשר לסדר לפי סוג, או לפי מי שהיית רוצה שיקבלו גישה או לא יקבלו גישה, או גם וגם. אולי כשתתחיל/י לעבוד על רשימה אחת ההחלטות יתבהרו גם לגבי הרשימה השניה. 

למשל: 

• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיגיעו / שלא יגיעו לבן/ת זוג? 
• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיגיעו / שלא יגיעו לילדים? 
• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיגיעו / שלא יגיעו להורים? 
• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיגיעו / שלא יגיעו לאחאים?
• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיגיעו לחברה/ים X / Y / Z? 
• איזה חשבונות מקוונים היית רוצה שיימחקו לחלוטין? 
• לגבי איזה חשבונות מקוונים לא כל כך משנה לך, בעצם? 

או, למשל: איזה סוגי נכסים דיגיטליים יש לך? 

• איזה נכסים דיגיטליים יש לך שיש להם ערך פיננסי: חשבונות בנק, חשבונות בפייפל וכו'? 
• איזה נכסים דיגיטליים יש לך שיש להם ערך סנטימנטלי מובהק, שאינם קשורים רק אליך, כמו תמונות / וידאו של ילדים / בן/ת זוג וכו' - דברים שאי אפשר להחליט חד צדדית שלא רוצה שיועברו הלאה אם יקרה לך משהו, כי זה לא קשור רק אליך? 
• איזה נכסים דיגיטליים  יש לך שיכול להיות להם ערך סנטימנטלי עבור אוהביך, דברים שקשורים רק אליך, כמו מיילים או דברים שכתבת - דברים שאפשר להחליט בינך לבין עצמך אם יועברו הלאה או לא ואם כן אז למי, כי זה קשור רק אליך? 

אין תשובות נכונות ולא נכונות - יש רק את מה שמתאים לך. ואפשר לשנות את דעתך מדי פעם ולעדכן. כדאי גם לזכור לעדכן כשחל שינוי כמו פרידה או מוות של בן/ת משפחה, חלילה.

רשימת חברות המציעות שירותים דומים לאלו שכבר הזכרתי בתחילת פוסט זה: 

• Last Pass - מציעים לרכז את כל הסיסמאות שלנו במקום אחד (ותודה לקורא הבלוג צ. ל.), שמוסיף: "LastPass מאפשר לשתף אחרים בסיסמאות "חשובות". למשל, לבת הזוג שלי אין מושג אילו חשבונות בנק / חסכונות / ביטוח וכו' יש לנו ואיך לגשת אליהם. אבל מכיוון ששיתפתי אותה בכל הסיסמאות לחשבונות שלנו, ביום האמת היא תוכל לגשת ל"כספת" הווירטואלית שלה בתוך LasPass ולשלוף משם את כל המידע, מבלי לקוות שיום אחד יגיע מכתב בדואר / אימייל ו"יזכיר" לה על קיומו של חשבון שלא זכרה אותו / ידעה עליו"). עדכון ינואר 2016: LastPass מציעה מעתה אפשרות למנות איש או אשת קשר למקרי חירום (Emergency Contact).  
• Parting Wishes מציעה שירותי צוואה ויפוי כח.
• אפליקציית האייפון "מארגן המורשת" - legacy-organiser מאפשרת להשאיר צוואה.
• חברת הסטרט אפ הישראלית  E-Z-Safe (בתפריט השפות למעלה ניתן לבחור עברית) ו- Life Ensured מציעות לנהל את העיזבון הדיגיטלי שלכם.
  עדכון יולי 2012: גם LifeEnsured נקנתה על ידי SecureSafe המוזכרת בתחילת פוסט זה.
  עדכון יוני 2012: E-Z-Safe פועלת מעתה בשיתוף פעולה עם אתר ישראלי אחר: Personal Memorials. 
• וורדפרס מציעה תוסף (Plugin) ששמו "Next of Kin", באמצעותו אפשר להעביר את השליטה באתר/בלוג הלאה במקרה של מוות או אובדן יכולת לתקשר עם הסביבה. ותודה ללאה אהרוני שהביאה אותו לתשומת לבי.   
• האתר ההולנדי Ziggur מאפשר השארת הנחיות מדויקות לגבי כל חשבון או פרופיל מקוון, לביצוע על ידם, או על ידי אנשים שאתה ממנה לתפקיד עוד בחייך, בהתאמה למסלול השירות אליו אתה נרשם.  
• האתר בעל השם המקורי The Digital Undertakers ("הקברנים הדיגיטליים") מציע גם שירותי ניהול עיזבון דיגיטלי וגם שירותי התמודדות עם עיזבון דיגיטלי של אדם שנפטר שלא ניהל את העיזבון שלו בעודו בחייו. 

• ++Estate מציעים גם הם כספת וירטואלית ואפשרות לחלוק מידע מסוים מתוכה עם אנשים מסוימים. 
• AfterSteps מציעים להסדיר מראש את כל האספקטים שיש להסדיר לפני המוות - כולל הדיגיטליים. 
• Planned Departure - מציעים לך להשאיר מאחוריך עותקים של "מפתחות" של החיים והזהויות האינטרנטיות שלך, וכך להקל על מי שיישאר אחריך.   
• EverPlans מציעים לטפל באספקטים השונים הקשורים לסוף החיים ולמוות. ותודה לאור מידן ששלח לי את הלינק. 
• Cirrus שירותי עיזבון דיגיטלי היא חברה בריטית. 
• DieSmart מתמקדים בהשלכות הפיננסיות שעלולת להיות כשהעיזבון הדיגיטלי לא מנוהל.  
• האתר בעל השם הבלתי נשכח GetYourShitTogether מעודד אותך לנהל עכשיו את הנכסים הדיגיטליים שלך. ותודה לאורי גונדה ששלח לי את הלינק. 
• 1Password מציעים שרות ניהול סיסמאות בדומה ל-LastPass. 
• Capsoole מציעים שירותי ניהול חשבונות מקוונים במקרה של פציעה (שמובילה לאי יכולת שימוש עצמית) או מוות. יוזמה של בחור ישראלי-אמריקאי, מיקי ברגמן, ותודה לדן גולדבלום ששלח לי את הלינק. 
• Life Document Storage מאפשרים לנו להשאיר את כל המידע שבני המשפחה שלנו יזדקקו לו במידה ויקרה לנו משהו, כמו פציעה, אשפוז או מוות. 
• האתר האנגלי Final Fling מציע "כספת" לאחסון מסמכים משפטיים ופיננסיים, בין השאר. 
• GEN-ARC (שרכשו את Scangaroo) מציעים לשמור את ההמורשת הדיגיטלית שלנו (בין השאר באמצעות שירותי הסריקה שהם מציעים) עבור הדורות הבאים. 
• BestBeuest שזכתה בכמה פרסים (ותודה לאסף רזון על הלינק אליה) מציעה לרכז את כל המורשת הדיגיטלית במקום מאובטח אחד. 
• Eterniam מציעים לך לאגור אצלם את המורשת הדיגיטלית שלך, ולשלוט במי מקבל גישה אליה לאחר המוות. 
• Chronicle of Life הוא ארגון ללא מטרות רווח שמתמחה בשמירת זכרונות לנצח. מטרתם היא לאפשר לך ליצור את כרוניקת החיים שלך. 
• DocuBank מתמקדים בלרכז את כל המסמכים החשובים במקום אחד, בדגש על מסמכים רפואיים, כך שבמקרה חירום (חלילה), יש גישה מיידית ומלאה לכל המידע הרלוונטי, כולל לרצונותיך לגבי הארכת חיים וכו'. פיתרון דומה מציעים גם DocSafe . 
• Estate Map הוא אתר חדש שנמצא בתחילת דרכו ומציע למפות את המורשת הדיגיטלית כדי להקל על מי שיישאר אחריך. משום מה הוא מופיע גם תחת השם Navigatr. 
• Afternote מציעים מספר שירותים, ביניהם ניהול העיזבון הדיגיטלי. 
• PassingBye הוא אתר חדש שנמצא בשלב ה-Beta שמציע שירותי ניהול עיזבון דיגיטלי. 
• אפליקציית אייפון חדשה (ספטמבר 2014) מציעה לנהל את המורשת הדיגיטלית: Just in Case. 

לקריאה נוספת: הבלוג final fling. 


כיוון שזה שוק חדש שמתרחשות בו רכישות והתמזגויות כמו שראיתם למעלה, גם מתרחשות בו סגירות. נראה שהאתרים הבאים כבר לא פעילים: 

• Vital Lock - שמים דגש על פרטיות ומצפינים את ההודעות שלכם - נראה שכבר לא פעילים.  
• MyInternetData מציעים שירותי שמירת קובץ מוצפן, ומתמקדים בעיקר בהסרת תכנים רגישים מהרשת - נראה שכבר לא פעילים.  
• Asset Lock מציעים כספת אלקטרונית מקוונת, בדגש על השארת פרטים פרקטיים: איזה ביטוח חיים יש, איפה נמצאת הכספת הפיזית, והשארת הנחיות לניהול הנכסים הפיזיים - נראה שכבר לא פעילים. 
• Executor's Resource מתמקדים בריכוז המידע מכל תחומי החיים, כולל הדיגיטליים, להעברה לדורות הבאים - נראה שכבר לא פעילים.  
• PassMyWill מציעים צוואה דיגיטלית (אני מזכירה שבישראל צוואה דיגיטלית עדיין אינה תקפה מבחינה חוקית. עוד על כך בפוסט הצד המשפטי ובכתבה השנייה בסדרת הכתבות שכתבתי בנושא) - נראה שכבר לא פעילים. 
• SlightlyMorbid - נראה שכבר לא פעילים. 
• My Web Will  - נראה שכבר לא פעילים. 
• MyCyberSafe הודיעו בצער על סגירה ועל כך שיש פנות את הכספות הוירטואליות המאוחסנות אצלם לפני אוגוסט 2014. 

אני לא מתיימרת להחזיק רשימה שלמה ומקיפה של כל החברות שמציעות שירותי ניהול עיזבון דיגיטלי, זוהי רשימה חלקית - אתם מוזמנים לבקר באתרים כמו The Digital Beyond שמתמחים בנושא זה. 

אחרי המוות - הצד המשפטי

על המדיניות של יאהו, לגבי מתן אפשרות גישה לחשבונות הדואר של המשתמשים שלה אחרי מותם, כתבתי בכתבה השנייה בסדרה ב-ynet. 

דיברתי עם שי פורת, עו"ד ומגשר, על מקרה ספציפי בו התקיים משפט מול יאהו: 
"לכאורה, הנושא פשוט; מתוקף היותם ההורים שלו, הם רוצים גישה למייל של בנם שנהרג. לתפיסתם, הם המוטבים שלו, היורשים שלו, ולכן, כמו שקיבלו לידיהם את חפציו החומריים, יקבלו גם את 'חפציו' הדיגיטליים - תכולת המייל שלו. ג'ון, האבא, השווה במשפט את קבלת הגישה למייל של בנו לקבלת גישה לכספת של בנו (אם היתה לו כזאת).

"אבל ככל שנכנסים לזה, הנושא מסתבך: יאהו מחוייבת כלפי לקוחותיה לפרטיות. מעבר לכך שהיא מחוייבת כלפי ג'סטין, החייל המת, להמשיך ולשמור על פרטיותו – צריך לחשוב על זה שאולי הוא לא היה רוצה שלהורים תהיה גישה למייל שלו?

"בתכתובות, יש שני אנשים לפחות המעורבים בכל מייל. בכך שיאהו חושפת בפני משפחתו את המיילים שקיבל, היא חושפת בפניהם דברים אישיים שנכתבו על ידי אנשים אחרים ושמחובתה של יאהו להמשיך ולשמור על פרטיותם, גם אם אחד ממכותביהם הלך לעולמו".

אולי ההתחייבות של יאהו כלפי ג'סטין לשמור על פרטיותו כבר כוללת בתוכה את המחוייבות שלה לשמור גם על פרטיות חבריו?

"אין ספק שזכויות היוצרים בדואר היוצא שייכות לג'סטין, ומכאן להוריו. אבל מה גובר על מה – הזכות שלו ו/או של חבריו לפרטיות או זכויות היוצרים שלו (וזכות ההורשה שלו להוריו) על הדואר היוצא?
הדואר הנכנס בכלל מסתבך, כי במיילים האלה, הזכויות על התוכן שייכות לשולחים ולא למקבל – ג'סטין רק קיבל את הזכות לקרוא את הדואר ולא קיבל מהשולחים את הזכות לפרסם את המיילים שקיבל או להעביר אותם הלאה, ומכאן שגם לא יכול היה להוריש את הזכות הזו להוריו.

"ההתמודדות עם מוות בעידן הדיגיטלי תחייב אותנו, ככל הנראה, להרחיב את תפיסת הפרטיות שלנו. לכל אחד מאיתנו יש חיים פרטיים וזכות לפרטיות גם אחרי מותנו, והשאלה היא איך הזכות הזו מתממשת כשכל כך הרבה מהמידע הכי פרטי שלנו מגולם בנכסים דיגיטליים".    

נקודה נוספת הראויה לתשומת לבנו היא שיאהו היא גם הבעלים של אתר שיתוף התמונות פליקר, כך שהמדיניות שלה תופסת גם שם: במקרה של מוות, לאנשים שיישארו מאחור לא תהיה גישה לתמונות שהועלו לשם וחשבון המשתמש יימחק - אלא אם הנפטר השאיר מאחוריו את שם המשתמש והסיסמה. 

לחלק מהאנשים אלו אולי חדשות טובות ,כי יש שם תמונות שלא היו רוצים שייחשפו ויתפרסמו בלי שליטתם, בעוד אחרים אולי יצטערו על כך שגלריות מלאות בתמונות שנאספו על ידם והועלו לשם בתשומת לב ובהשקעה, ייעלמו.

בחודש מאי 2010 פורסמה בוויסקונסין, ארה"ב, הצוואה הראשונה (לדברי המפרסמים) שכללה בתוכה גם התייחסות לנכסיהם הדיגיטליים. 


 שאלות ותשובות בנושא צוואות דיגיטליות בישראל אפשר למצוא בכתבה השנייה ב-ynet.

אספקט נוסף שעלה בשיחה שלי עם שי: 

איך מתייחס החוק בישראל להורשת נכסים דיגיטליים?

"אם זה נכס דיגיטלי חומרי, כמו כונן קשיח, דיסק, דיסק און קי, תקליטור, מחשב וכו', דינו כדין כל נכס חומרי והחוק קובע למי הם עוברים במידה ואין צוואה. נכסים דיגיטליים שאינם חומריים, כמו כתבות שכתבת, תוכנות שפיתחת, דברים שבנית במחשב, סיסמאות וכו', דינם כדין כל קניין רוחני אחר וגם הם עוברים בירושה על פי צוואה או חוק.

"מעבר לכך, אנחנו נכנסים לדיון מעניין בענייני קניין רוחני מסוגים שונים: האם הזכות לנתונים שעל המחשב עוברת עם הזכות למחשב עצמו? אם קנית תוכנה, האם תוכלי להוריש אותה או שקנית אותה לשימושך האישי בלבד, שמסתיים עם מותך?  אם היה לך מנוי לאתרים או משחקים שקנית – האם את יכולה להוריש אותם? התשובה נמצאת בתקנון של מי שמכר לך את המשחק או המנוי.
"אם יש לך 'רכוש' בעולמות וירטואליים, האם את יכולה להוריש אותו? גם כאן התשובה נמצאת בתקנונים של יוצרי עולמות אלו.

אם אני מוריש לך גישה לחשבונות הבנק שלי, כולל סיסמאות – האם זה אומר שהורשתי לך את הכסף שבתוך חשבון הבנק או שרק איפשרתי לך גישה אליו? הרי זה שהעברתי לך את הסיסמה לא אומר שהעברתי לך את הזכות לכסף.

"צריך להפריד בין להוריש את המפתח לכספת ובין להוריש את תכולת הכספת. באופן זהה, יש להפריד בין הורשת המחשב לבין הורשת תכולת המחשב. אם אני מעבר לך את המפתח (זכות חומרית), זה לא אומר שאני גם מעביר לך את הזכויות (קניין רוחני)".  

בדקתי את הצד המשפטי אצל כמה אתרים וספקים והתוצאות לפניכם.
אם נתקלתם במדיניות ראויה לציון, בין אם לשבח או לגנאי, או נתקלתם בהיעדרה של מדיניות באתר שהייתם מצפים שתהיה לו מדיניות ברורה בנושא, אשמח לשמוע מכם. 

 

zynga

בתנאי השימוש של חברתzynga , מפעילת המשחקים הפופולריים FarmVille, CityVille ועוד,

בסעיף 1.6 – השימוש בשירות, נכתב בתת סעיף C, כי "אתה מתחייב שלא יהיה לך יותר מחשבון אחד". כלומר, אם אתה משחק במשחק שלהם ומישהו נפטר ומוריש לך את החשבון שלו, אתה בעצם מפר את תנאי השימוש כי יש לך שני חשבונות (עוד על ההגבלה הזו ומשמעותה בראיון המלא עם ג'ון "נברדיי" ג'ייקובס). 

בתת סעיף J כתוב ש"לא תשכיר, תחכיר, תסחור, תשאיל, תעניק או תעביר בכל אופן אחר לאדם אחר את החשבון שלך או כל פריט וירטואלי מתוכו או כל מטבע המקושר לחשבונך בלי אישורם הכתוב". כלומר, שאתה לא יכול להוריש את החשבון שלך או את הנכסים הוירטואליים שבתוכו.

האם ניתן להוריש אם כותבים אליהם מראש ומקבלים את אישורם? כתבתי להם ומעולם לא קיבלתי תשובה, אבל בהתחשב בסעיפים הבאים, נראה שלא:

בסעיף 1.11.2 העוסק בחשבונות, אתה מסכים כי "לא תהיה לך כל בעלות על החשבון, ושכל הזכויות לחשבון הן כיום ולנצח יהיו בבעלות זינגה". לזינגה גם שמורה הזכות לסגור כל חשבון שלא היה פעיל במשך 180 יום.

בסעיף 1.4 העוסק בהענקת רישיון מוגבל לשימוש בשירות, כתוב "בכפוף להסכמתך לתנאי השימוש, זינגה מעניקה לך רישיון מוגבל שהינו לא בלעדי ובלתי ניתן להעברה להיכנס ולהשתמש בשירותיה". בלתי ניתן להעברה, כלומר, בלתי ניתן להורשה.

World of Warcraft

המשחק הנפוץ World of Warcraft מופעל על ידי חברת Blizzard. בתנאי השימוש הם אף יותר ברורים ונחרצים בנושא מאשר זינגה:

סעיף 9.2, חשבון: "אתה מסכים שאין לך כל בעלות על החשבון, ושכל הזכויות לחשבון הן ולנצח יהיו בבעלות בליזרד. בליזרד לא מכירה בכל העברה של חשבונות. אין באפשרותך לקנות, למכור, לתת במתנה או לסחור בחשבון, וכל ניסיון כזה יהא בטל ומבוטל".

גם בעמודי התמיכה של המשחק הם מבהירים כי "הם לא מכירים בהעברה של חשבונות". אם יש לכם עולם תוכן עשיר במשחק זה, לא תוכלו להוריש אותו. 


תפוז, וואלה!, נענע10 (הוטמייל), קפה דה מרקר, 012 סמייל, 013 נטוויז'ן, בזק, ישרא-בלוג (נענע10)

בתקנון של האתר תפוז לא מצאתי התייחסות מפורשת לנושא מוות.
בסעיף 16, תחת סעיף הגנת הפרטיות, נכתב "יחד עם זאת, הינך נותנת בזאת את הסכמתך לתפוז לחשוף ו/או להעביר את פרטיך וכל מידע, לרבות המידע האישי לגביך, בהתאם להוראות צו בית משפט", כך שאולי הם מכינים את עצמם לאפשרות שבדומה ליאהו (הסיפור שנסקר בכתבה השנייה), יחויבו על ידי צו בית משפט להעביר הלאה את התכנים שהעלה משתמש שנפטר: הודעות בפורומים ובקומונות, סרטונים שהועלו ל-Flix ועוד. 

בסעיף 20, תחת הצהרות והתחייבות הגולשים, נדרשים המשתמשים "לשמור בסוד ולא לגלות או להעביר, את סיסמאותיך האישיות (בכלל זה שם משתמש וסיסמת כניסה)".
אני תוהה האם זה מתייחס מבחינתם גם למקרי מוות: אם אני משאירה בצוואה שלי את שם המשתמש והסיסמה שלי כדי שליקיריי תהיה גישה לתכנים שהעליתי לאתר, האם אני מפירה בכך את התקנון? או שההתחייבות שלי כלפיהם תקפה רק בעודי בחיים?

גם בתנאי השימוש של ספקית הדואר הישראלית וואלה! אין התייחסות מפורשת לאפשרות שאחד מלקוחותיה ימות, אבל בפרק ג', מדיניות שימוש בדואר אלקטרוני, מצוין כי "ידוע לך, והנך מסכים לכך, כי וואלה! תהא רשאית, לפי שיקול דעתה, לסגור ו/או למחוק תיבת דואר אלקטרוני שלא נעשה בה שימוש, ולא נשלח ממנה פריט דואר אלקטרוני במשך שלושה חודשים רצופים לפחות". 

כלומר, אם גילית שליקירך שנפטר היתה תיבת דואר בוואלה ותרצה גישה אליה, יכול להיות שתגלה שהיא כבר לא קיימת, אם הגעת לטפל בכך יותר משלושה חודשים לאחר מותו (ראו סיפור האם השכולה, חיה, בכתבה הראשונה ב ynet. שם הסתבר שלאתר "חבר'ה" אין מדיניות סגירת חשבונות שלא נעשה בהם שימוש – אבל בוואלה יש כזו). 

בהמשך כתוב גם כאן ש "ידוע לך, והנך מסכים לכך, כי וואלה! תהא רשאית, על פי שיקול לדעתה, למסור את פרטי תיבת הדואר האלקטרוני שלך שברשותה לפי דרישת משטרה או על פי צו שיפוטי, ולך לא תהא כל טענה כנגדה בגין מסירת פרטיך האישיים בנסיבות אלה". ייתכן שזו ההכנה שלהם לטיפול במקרי מוות, אבל שמתי לב שהם מציינים רק "פרטי תיבת הדואר" ולא מתייחסים לתכולתה. אבל אכן מאוד יכול להיות שאם כבר אינך בין החיים, לא תהא לך כל טענה בגין מסירת פרטיך.

במדיניות הפרטיות של נענע10, הרלוונטית גם למייל של נענע10 וגם לבלוגים של ישרא-בלוג, תחת "מסירת מידע לצד שלישי", כתוב: "nana10 לא תעביר לצדדים שלישיים את פרטיך האישיים והמידע שנאסף על פעילותך באתר (ככל שפרטים ומידע זה מזהים אותך אישית), אלא במקרים המפורטים להלן....אם יתקבל בידי nana10 צו שיפוטי המורה לה למסור את פרטיך או המידע אודותיך לצד שלישי;" - יכול להיות שגם כאן יש כבר הכנה לאפשרות שידרשו בצו בית משפט להעביר פרטי משתמש למשפחתו לאחר מותו. מעבר לכך לא מצאתי לא במדיניות הפרטיות ולא בתנאי השימוש כל התייחסות לנושא. 

בתקנון המפרט את תנאי השימוש באתרי קבוצת הארץ-TheMarker, הכולל גם את TheMarker Cafe, לא רק שלא מצאתי התייחסות מפורשת לנושא מוות, אלא לא מצאתי כל התייחסות רלוונטית לנושא. כיוון שגולשים רבים מעלים לקפה תכנים מקוריים שלהם, אני תוהה מה יעלה בגורל תוכן זה במקרה של מות המשתמש. חיפשתי תחת העברה, פרטיות, זכויות, קניין רוחני – לא מצאתי כלום.

כיוון שהדוא"ל של נענע10 מבוסס על הוטמייל, בדקתי גם בהסכם השירות של מיקרוסופט. גם שם אין אזכור לנושאים מוות, זכויות, הורשה וכו', אבל בסעיף פרטיות (# 6), נכתב כי "אנו רשאים לגשת למידע אודותיך או לחשוף מידע כזה, כולל תוכן התקשורת שלך, כדי: (א) לציית לחוק או להשיב לבקשות חוקיות או לתביעה משפטית; " - נראה שגם כאן יש הכנה לצו בית משפט שיורה על קבלת גישה למייל הנפטר. 
עדכון נובמבר 2012: חל שינוי בהסכם השירות ועכשיו הסעיף העוסק בפרטיות הוא מספר 5 ולא מספר 6, והניסוח השתנה: "אתה מביע את הסכמתך לכך ש- Microsoft רשאית לגשת, לחשוף או לשמור מידע המשויך לשימוש שלך בשירותים, כולל (ללא הגבלה) המידע האישי והתוכן שלך...כאשר Microsoft מאמינה בתום לב שפעולה כזו נחוצה כדי (א) לציית לחוק החל או להיענות להליך משפטי מרשויות מוסמכות;", "בדומה לספקים אחרים של שירותי אינטרנט, Microsoft נתונה לדרישות ובקשות משפטיות ... ומבעלי דין פרטיים לקבלת תוכן המאוחסן ברשת שלנו. מידע זה עשוי להתייחס ... לנושאים אזרחיים, ובדרך כלל הדרישה לקבלתו מתבצעת בהמשך להליך המשפטי הרגיל של המדינה או המחוז שבהם הפעילות התרחשה".  
גם בהצהרת הפרטיות לא מצאתי התייחסות כלשהי. 

גם בתנאי השימוש של 012 סמייל , 013 נטוויז'ן , בזק בינלאומי וישרא-בלוג לא מצאתי שום התייחסות, אפילו לא עקיפה, לנושא. 


עדכון יולי 2012: התשובות שקיבלתי מהחברות הישראליות כשפניתי אליהן בבקשות להבהרת הנושא מפורסמות בפוסט "מוות בעידן הדיגיטלי: הזווית הישראלית".  


 אם נתקלתם במדיניות ראויה לאזכור - חיובי או שלילי - אצל ספק אינטרנטי, אודה על קבלת עדכונים למייל. 


עדכון מרץ 2013: פניתי למשרד המשפטים במטרה לחולל שינוי בישראל - פרטים נוספים בפוסט שינוי במדיניות הישראלית - לפני הטרגדיה הישראלית הראשונה

אחרי המוות: זהירות ותשומת לב

כדי לא לגרום כאב מיותר לאנשים שהמת היה איתם בקשר ברשת, כדאי לוודא שאתם יודעים איך לתפעל את השירות המקוון שאתם נכנסים אליו - לפני שאתם נכנסים אליו. אם אתם לא, תיעזרו במישהו שכן.  

למשל, אם אתם נכנסים לחשבון מייל של מישהו שכבר לא בין החיים, וזה מייל שיש לו גם צ'ט או מסנג'ר, כמו ג'ימייל, יאהו או הוטמייל, וודאו דבר ראשון שאתם בסטטוס של Off Line, כדי לא לגרום להתקף בכי - או התקף לב - אצל מישהו מחבריו, שיראה את שם המת מופיע פתאום כזמין לצ'ט. 

אותה ההערה לגבי פייסבוק: אם אתם בוחרים להיכנס לפרופיל של המת, מיד שימו את עצמכם כ Off line בצ'ט. 

אם אתם עוברים להשתמש בעצמכם במחשב של מי שנפטר, תוודאו קודם כל שאתם במצב של Log out מכל אתר שהוא היה פעיל בו, לפני שאתם מתחילים את השימוש בו.

אם לא, ברגע של חוסר תשומת לב, אתם עלולים להיכנס (למשל) לפורום בו אתם חברים ולרצות לפרסם הודעה תחת שם המשתמש שלכם, ולגלות שנייה מאוחר מדי שבטעות פרסמתם הודעה תחת שם המשתמש שלו, כי הוא עדיין היה במצב של Log in - וגרמתם להתקפי בכי, או לב, בכל זאת.  

טופאק "מופיע" על במה לאחר מותו

בפסטיבל קואצ'לה 2012 הקהל זכה "לראות" את טופאק, שנרצח ב- 1996, מופיע על הבמה, לבד ובדואט עם סנופ דוג, שעדיין בחיים. 

ה"הופעה" התאפשרה באמצעות הולוגרמה תלת ממדית מרשימה. הבחירה של יוזמי המופע לא לתת לו לרדת מהבמה כמו שאר האמנים - ובכך להמשיך ולו לרגע את האשלייה שהוא חי - אלא לתת לו להתפוגג לאין באמצע הבמה מול עיני הקהל, היא בחירה מטלטלת בעיניי. 

אתם מוזמנים לקרוא את הידיעה על כך בוויינט. ותודה למתן מלמד שהביא אותה לתשומת לבי. 



אם נתקלתם בחויות חדשות נוספות בהקשר של מוות או חיים אחרי המוות בעידן הדיגיטלי, אתם מוזמנים לספר לי עליהן במייל. 

פרויקט ליום הזיכרון - סרטוני אנימציה

בית אבי חי יצרו פרויקט הנצחה אינטרנטי, שהושק ביום הזיכרון השנה (2012): "פנים. יום. זיכרון". הם מקווים שזהו "תחילתו של מאגר זכרונות וירטואלי ישראלי רחב ממדים". מהותו של הפרויקט היא לקחת רסיס זיכרון שנשאר אחרי מותו של אדם - במקרה הזה, חיילים - להפוך אותו לסרטון אנימציה ובכך לחיות ולשמר את הרסיס הזה.

בינתיים עלו בו ארבעה סרטונים, שאני מודה שאני אישית לא צפיתי בהם בגלל העומס הרגשי הרב הכרוך בכך מבחינתי. 

 

מוזמנים לקרוא את המאמר המלא בהארץ. 

עדכון אוקטובר 2015: תודה לקורא הבלוג דובי שרגא שהסב את תשומת לבי שבפרוייקט היפה, המיוחד והנוגע ללב הזה כבר יש כמעט 20 סרטונים! ממליצה להמשיך ולעקוב. 

אם נתקלתם ביוזמות נוספות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב לי עליהן במייל:  death.in.digital.era@gmail.com. 

הראיון המלא עם הגיימר ג'ון "נברדיי" ג'ייקובס

חלק מהראיון שערכתי עם ג'ון "נברדיי" ג'ייקובס התפרסם בכתבה הרביעית בוויינט. 

לפניכם הראיון המלא שנערך איתו כשהוא בלוס אנג'לס:  

ממה שראיתי בדוקודרמה “I am my avatar” (אני האווטאר שלי), אתה חי חיים פעלתניים, מלאים, סואנים. האם עדיין יש לך זמן או רצון לשחק?

"אני נשוי לאמנית, יש לנו שלושה ילדים ויש לי סטודיו, אז כן, זה אינטנסיבי, וכבר אין לי זמן לשחק שעות כבעבר, אבל אני עדיין אוהב להיכנס ולשחק מדי פעם".

מאז שהפכת למפתח ואינך יכול לשחק בתוך העולמות שאתה יוצר (על פי חוקי מיינדארק בעולם אנתרופיה), מה אתה משחק, אם אתה משחק?  

"בפירוש אין לי זמן לשחק משחקים אחרים. רוב המשחקים מספקים כיום חוויה כל כך מקיפה שאני לא רוצה אפילו להתחיל. פתרתי את הבעייתיות שלי כמשחק/מפתח בכך שמיקמתי את האווטאר שלי בתוך כלא בעולם אנתרופיה. אבל ממש עכשיו אנתרופיה מתרחבת לחלל ויוצא משחק חלל חדש שאני לא מעורב ישירות בפיתוח שלו, אז אני מתכנן לברוח מהכלא ו NEVERDIE יהפוך להיות פיראט בחלל".

מה זאת אומרת בשבילך "להפוך להיות האווטאר שלך" “Become your Avatar”? 

"להפוך להיות האווטאר שלך זאת אומרת להיות בבעלות על האלטר-אגו (האני-האחר) הוירטואלי שלך, לקבל את זה שאתה יכול לשנות את החיים שלך דרך האווטאר שלך, לראות את האווטאר שלך כהשתקפות שלך וכמייצג שלך, ככלי הרכב שלך במציאות אחרת.
אני רואה ב ROCktropia (אחד מהעולמות שג'ון יצר) הרבה יותר ממשחק, אבל כדי שזה יהווה את זה עבורך, אתה חייב להאמין באווטאר שלך. זה נובע מהרקע שלי כשחקן - אני יודע שכדי לתת הופעה נהדרת, אתה חייב להאמין שאתה הדמות שאותה אתה משחק, אתה חייב לחוות את הרגעים בכנות. מציאות מדומה היא גיימינג מקצועי, כמו כדורסל מקצועי או משחק מקצועי מול קהל או מצלמה: הסיכונים גבוהים והתחושה היא של חוויה משנת חיים, מאשרת חיים. זאת הדרך בה אני רואה את הפלטפורמה של רוקטרופיה ואנתרופיה: מערכות היחסים שאתה יוצר הן אמיתיות, ההשלכות של הפעולות שלך, הרווחים והתגמולים, ההפסדים והאובדנים – הם כולם אמיתיים. אז הדרך הטובה ביותר העומדת בפניך למקם את עצמך בתוך זה היא להפוך להיות האווטאר שלך, כך תוכל להפיק מזה את המקסימום".

איך עלה בך הרעיון להחזיר את האווטאר של טינה, "Island Girl"?

"נאסר עלי להיכנס לאנתרופיה באווטאר שלה, כיוון שגיימרים אחרים הרגישו כאילו שהם פוגשים רוח רפאים (וגם כי זה נוגד את תנאי השימוש אם לאדם אחד יש שני חשבונות, כלומר שני אווטארים. ו.ש.) והרגשתי לא מסופק.
הרגשתי שאני לא מצליח לחשוב על אתר שאוכל לבנות עבורה ושיהיה ראוי לה. כשפיתחתי את העולם הוירטואלי "Next Island", שזה גן עדן טרופי בהשראה פולינזית, זו היתה ההזדמנות המושלמת למחווה לטינה, שתשמר את רוחה.  לטינה היו מרפאים רבים במשפחה הסמואית שלה ואם היתה עדיין בחיים, היתה שמחה לפתוח ספא בסמואה. בשנת חייה האחרונה טינה עבדה על אתר אבל הוא מעולם לא הבשיל לכדי יציאה לאור, והרגשתי שיש עדיין משהו לא פתור, משהו שאני צריך לעשות".

איך יצרת את האווטאר של "נערת האי"? האם הוא היה מאוחסן במאגרי הזיכרון של מיינדארק או שהיית צריך לבנות אותו מאפס?

"האוווטאר המקורי של "נערת האי" עדיין קיים, אבל מערכות היצירה של אווטארים השתנו מאז שהיא שיחקה אז זה לא נראה לגמרי אותו הדבר.
החלטתי לבסס את האווטאר הנוכחי על סדרת תמונות אליהן הצטלמה לאלבום שלה "נערת האי".

האם תמיד ריתק אותך הנושא של חיים / מוות / חיים אחרי המוות / חיי נצח, והאם זו הסיבה שבחרת לקרוא לאווטאר שלך “NEVERDIE” (אף פעם לא מת)?

"כן. גדלתי על סיפורי המיתולוגיה היוונית ותמיד האמנתי בגורל, ביעוד, ושאפתי להירואיות וליציאה למסעות גדולים (קווסטים). כשיצרתי את האווטאר "נברדיי" רציתי שהוא יהיה גיבור אייקוני. בתסריט המקורי שלי עבור "נברדיי", הוא לכוד בעולם וירטואלי גם אחרי שהגוף שלו שרוי במצב של קומה. אני אוהב את הרעיון שאנחנו יכולים להשמש באווטארים שלנו כדי לדלג החוצה מהגופות שלנו כשהם מתים".

האם אתה רואה בחיים אחרי המוות כאווטארים כמשהו שהאנושות צריכה לשאוף אליו, כאמצעי חדש להתמודדות עם אובדן ואבל?  

"לא בהכרח כדרך להתמודדות עם כאב ואבל. אני חושב שאם למישהו שמת היה אווטאר בעולם וירטואלי כשעוד היה חי, אז המשפחה שלו תרגיש קשורה לאווטאר הזה, במיוחד אם האיש שמת הרגיש קשור לאווטאר שלו. זה אותו דבר כמו לרצות לשמר יומנים של מישהו שמת, או את הפרופיל שלו בפייסבוק. אני חושב שזה יהיה משמעותי עבור המשפחה רק אם האדם היה קשור לאווטאר שלו לפני מותו. אם זה אווטאר שנוצר אחרי מותו, אני לא רואה איך המשפחה תרגיש קשורה אליו.

אבל אני כן חושב שלאנושות כדאי לקחת בחשבון שאווטארים יכולים להיות הכלים עבורנו כדי להתעלות מעל הגוף הביולוגי שלנו. לפי Ray Kurzweil (ממציא, עתידן, סופר וחלוץ במספר תחומים הקשורים לבינה מלאכותית, ו.ש.), המדע באמת נע בכיוון הזה ואני חושב שזה מלהיב וכיפי במיוחד. בעיני כל הדברים בעולם הם חלק מהטבע – אטומים, תאים, פיקסלים וכו', אז שום דבר לא יותר טוב משום דבר אחר, בעיני. אם רגל תותבת מאפשרת לך ללכת, זה נהדר. אם מכשיר שמיעה אלקטרוני מאפשר לך לשמוע, תלך איתו! אם גוף דיגיטלי יאפשר למוח שלך לשרוד את המוות של הגוף שלך, זה מבריק. כיוון שכל כך הרבה אנשים כבר היום מבלים כל כך הרבה זמן בתוך עולמות וירטואליים, זה נראה לי ברור מאליו שהאנושות תאמץ את זה מהר, כמו שאימצנו מהר את האינטרנט והסייברספייס".

האם אתה רואה בהחזרת האווטאר של טינה דרך להתמודדות עם האובדן שלך, או דרך בריחה מהכאב שכרוך בכך שאיבדת אותה?

"טינה היתה אמנית. היא רצתה שהמוסיקה שלה, הדמות שלה, המילים שלה יישארו אחריה, היא חתרה לכך. אני חושב שרבים מאיתנו שואפים לחיי נצח בדרך זו או אחרת, דרך האמנות שלנו, הילדים שלנו או התרומה שלנו לקהילה או לעולם. טינה מתה צעירה, לפני שהפכה לכוכבת הגדולה שאולי יכלה להיות. אני בעיקר מרגיש שאני מכבד את רוחה. אני מתמודד עם האובדן שלי על ידי כך שאני נאחז באמונה שלי שהרוח האנושית היא נצחית ואינה מפחדת ממוות. אני מתמודד עם הכאב על ידי כך שאני מאמץ אל לבי את החיים, אוהב את משפחתי ומרחיב אותה. אני בשום אופן לא רואה את "לזכור את טינה" כזהה ל"לא להרפות מטינה".   

האם אתה מדמיין עולם וירטואלי עתידי שמאוכלס על ידי "רוחות רפאים" – אווטארים של אנשים שהלכו לעולמם - וביניהם אווטארים של אנשים שעדיין חיים ?

"ובכן, אולי נראה יותר מהתופעה הזו, אבל לא בהכרח צריך לראות בהם "רוחות רפאים", אפשר פשוט להתייחס אליהם כדמויות. לדוגמה, אם אבחר ליצור אריסטוטל וירטואלי (פילוסוף יווני מפורסם, ו.ש.), לא נראה בו רוח רפאים, אלא את מי שהוא היה. הוא יהיה חי שוב, כדמות אינטראקטיבית. אני לא בהכרח חושב שזה יתחיל "לתפוס", שאנשים יתחילו ליצור אווטארים של יקיריהם המתים. אני כן חושב שאנשים יתחילו ליצור אווטארים עבור עצמם, כדי שיהיה להם מקום לפרוש אליו כשהגוף הביולוגי שלהם "ייגמר". ואז אני חושב שנראה עולם שבו חלק מהאווטארים שייכים לאנשים שהגופות שלהם מתים וחלק לאנשים שהגופות שלהם חיים. זה אולי יישמע מעורר חלחלה לחלק מהאנשים, אבל אני חושב שהייתי בוחר באפשרות הזו לפני שהייתי בוחר במוות. אני גם חושב שזה מאד יצירתי ושעולמות וירטואליים רק הולכים להפוך להיות יותר ויותר מדהימים ודמויי חיים אמיתיים. כבר עכשיו אתה יכול שיהיו לך מקצועות פנטסטיים מדהימים בתוך עולמות וירטואליים, ואני חושב שהעתיד שזה טומן בחובו הוא נפלא. ואולי יום אחד נלמד ליצור גופות ביולוגיים חדשים ולצאת מהעולם הוירטואלי בחזרה אל העולם הזה".

התרגשתי לקרוא שהענקת ל"נערת האי" על "האי נקסט" כח מחייה. האם זה כח שהיית רוצה שיהיה לך, להחזיר אנשים לחיים? או למנוע מאנשים למות מלכתחילה?   

"כן. אם אמשיך להצליח בעולם הוירטואלי, אני רוצה להשקיע בחקר הרעיונות האלו כדי להפוך אותם לאפשרות: להעלות את המיינד שלך והמודעות החיה שלך לתוך אווטאר".

מה חשבת על הסרט "אווטאר"? האם כך היית רוצה שהחיים יראו בעתיד – אנשים ואווטארים חיים אלו בצד אלו?

"כן, לגמרי, ושממש כמו בסרט, תוכל להפוך להיות האווטאר שלך כשהגוף האמיתי שלך ימות. הסרט הזה היה כזאת הצלחה עצומה שאין לי ספק שקמרון (הבמאי) "עלה על משהו". גם ערפדים הם כזה דבר עצום בתרבות הפופ העכשווית שנראה לי שהחברה שלנו שבויה בתפיסה של חיי נצח". 

האם זה שירות שהיית רוצה להציע לאחרים – ליצור אווטארים עבור יקיריהם שמתו?

"אני לא רואה בזה משהו עסקי עבורי. יותר מעניין אותי ליצור את העולמות הוירטואליים עצמם וליצור סיפורים שמיועדים לקהל רחב ולא רק עבור משפחות מסוימות. אני חושב שיצירת אווטארים עבור אנשים שנפטרו מוטב שתישאר בידי המשפחות. אולי בעתיד יהיו כלים לכך שייווצרו עבור משתמשי הקצה ואין לי ספק שאנשים יעשו בהם שימוש יצירתי, כמו שאני עשיתי. למשל מישהו אולי ירצה ליצור מסע (quest) עבור בני משפחתו כדי שיהיו המוטבים שלו בצוואה... רגע, זה יכול להיות מעניין... או אולי מישהו שעומד למות צעיר, ירצה להשאיר אחריו אווטאר כדי שהילדים שלו יוכלו להיות באינטראקציה איתו כשיגדלו, במקום להשאיר להם הודעות וידאו מוקלטות או מכתבים למסירה בתאריכים עתידיים. כמובן שאם מישהו יפנה אלי עם משהו ממש יצירתי, כמו ליצור אווטאר לקווסט באחד מהעולמות הוירטואליים שלי בהשראת מישהו שהם אהבו ומת, ויהיה בזה מסר עולמי, עלילה וערך עבור הקהילה כולה, זה יכול להיות מעניין. אבל זה יקר ומצריך הרבה עבודה, ליצור את זה במישור הזה". 

כשאתה בונה דמות הנשלטת על ידי מחשב - אישיות אווטארית - כמה אתה יכול "לצקת" לתוכה כדי לדמות אותה לאדם עצמו?

"מנקודת המבט הפיזית, אפשר לקבל דמיון רב. ככל שתשקיע בזה זמן רב יותר, התוצאה תהיה טובה יותר".

בהודעה לעיתונות שפרסמת כתבת: "מציאות וירטואלית תהיה האמצעי דרכו האנושות תתעלה מעל המוות עצמו", ו "מציאות וירטואלית היא המקום בו נוכל להתעלות מעל המוות, אולי לא באופן מילולי כרגע, אבל בעתיד" – האם תוכל להרחיב בנושא?  

"אני מאמין שנבחר להעביר את המודעות שלנו לתוך האווטארים שלנו לפני שהגופות הפיזיים שלנו ימותו. יש ספר נהדר של ריי קורצווייל ששמו "The Singularity is Near" ("היחודיות קרובה") שמסביר היטב איך ומתי זה יהפוך למציאותי בעתיד הקרוב. יש ביטוי מפורסם: "You can't take it with you" ("אתה לא יכול לקחת את זה איתך הלאה"), אבל המציאות הוירטואלית משנה את זה. רוקטרופיה למשל משתמשת בכלכלת "כסף אמיתי" וגם במיומנויות אווטאריות, כך שלאווטאר שלך יכולים להיות כסף אמיתי ונכסים אמיתיים בעולם הוירטואלי, שיתנו לו חופש פעולה גדול יותר, גישה ומשאבים, וגם לאווטאר עצמו יש מיומנויות שמאפשרות לו להתמחות ולהצטיין ולעשות מגוון רחב של דברים. אז בעיקרו של דבר אתה יכול להעביר עושר מהעולם האמיתי לעולם הוירטואלי ולהרוויח מכך משמעותית, ואז להעביר שוב מהעולם הוירטואלי לאמיתי.
נניח שאני גוסס ואני רוצה להפוך להיות האווטאר שלי, אני יכול להשקיע את כל הכסף שלי בעולם הוירטואלי ובמיומנויות האווטאר שלי, ואז לתת לגוף האנושי שלי למות ולנהל את העושר שלי מתוך העולם הוירטואלי ועדיין לתמוך כספית במשפחה שלי בעולם האמיתי, בזמן שאני ממשיך ליהנות מהעושר שלי בחיים הוירטואליים אחרי המוות שלי. חצוף, אה?"    

איך Cheri Moon, אשתך, מרגישה לגבי זה ש"החזרת מן המתים" את ארוסתך המתה על ידי זה שהחזרת את האווטאר של טינה ל"חיים"?

"כיוון שכבר חלף זמן, צ'רי מרגישה מאד בטוחה במערכת היחסים שלנו ואינה מוטרדת מכך שלא הרפיתי מן העבר. ככל שטלייסין גדל ומגיע להישגים, צ'רי מוצאת את עצמה מדברת עם טינה מדי פעם ומדמיינת את השמחה של טינה אם היתה רואה אותו. וחוצמזה, היא מקבלת את זה שאני קצת מוזר".

איך הבן שלכם וההורים של טינה מרגישים לגבי חזרתו של האווטאר שלה מן המתים?

"טלייסין ממש אוהב אותו ורוצה לכתוב קווי עלילות ומסעות (קווסטים) שיחקרו את המורשת הסמואית שלה. אמא של טינה מאד אהבה לשחק עם טינה בעולם הוירטואלי בשעתו והיא מיד ידעה שטינה היתה אוהבת את זה".

האם לקחת את ההורים שלה לסיור וירטואלי בעולם הוירטואלי כדי לפגוש את "נערת האי"?

"עוד לא. אני צריך לנסוע לאורגון כדי לעשות את זה, או לקנות להם מחשב חדש (המחשב הנוכחי שלהם לא מספיק חזק כדי להריץ את המשחק, ו.ש.). עדיין יש להם אווטאר אז הם יוכלו להיכנס. אבל אני חושב שהייתי מעדיף להמשיך ולפתח את העלילות והקווסטים קודם, כדי להפוך את החוויה למדהימה אפילו יותר עבורם".

איך אתה חושב שהעידן הדיגיטלי שינה, משנה וישנה את הדרך שבה אנו מתמודדים עם מוות, אובדן ואבל? את האופן בו אנו זוכרים את אלו שנפטרו?

"אנחנו חייבים להתמודד ברשת עם השרידים של חיי אהובינו שמתו, דרך פייסבוק ואתרים חברתיים נוספים. זו קהילה נוספת שאנחנו חייבים להתמודד איתה כשאנחנו אבלים. זו היה הדבר המשונה ביותר עבורי כשהיא מתה, שהייתי צריך להתמודד עם החברים שלנו בעולם האמיתי ואז עם החברים שלנו בעולם הוירטואלי. ואלו שבעולם הוירטואלי היו יותר מלאי הבעה, ואולי אפילו ריגשו אותי יותר.  

אין לי ספק שלהנצחה דיגיטלית יש יותר פוטנציאל מלמצבה, פסל או מאוזיליאום. אני חושב שאנחנו יכולים לצפות לפתרונות מעניינים מאד בעתיד. אנחנו כבר משתמשים בענן כדי לאחסן דברים - איבדתי כמה מהתמונות של טינה שהיו על כוננים קשיחים שהפסיקו לתפקד - הייתי מעדיף לאחסן זכרונות דיגיטליים בסביבה בטוחה יותר ולהיות מסוגל להיכנס אליהם באופן שיהיה ידידותי מאד למשתמש".

האם בחנת את האפשרויות העומדות לרשותך לגבי העברת והורשת הנכסים הדיגיטליים והוירטואליים שלך? האם יש לך צוואה שכוללת אותם?

"כן וכן – אלו הנכסים הכי משמעותיים שבבעלותי".

כיוון שאתה "שותף פלנטרי" של מיינדארק, אני מניחה שאתה מכיר את המדיניות שלהם בנושא הורשה. אם יקרה לך משהו, האם היית רוצה שאשתך או ילדיך ימשיכו לתחזק את האווטאר שלך?

"באותו האופן שחברת וולט דיסני ממשיכה לשמור על מיקי מאוס, אני מקווה שהמשפחה שלי תמשיך לשמור על NEVERDIE, אלא אם כמובן אני אזכה לראות את היום בו אוכל להעביר את המח החי שלי לתוך האווטאר שלי, ואז אוכל להמשיך ולשמור על עצמי. אני חושב שבהתחשב בכך שהשם שלי הוא "אף פעם לא מת", אני צריך לנסות ולחיות לפיו ולהפוך להיות בן האלמוות הראשון. מישהו צריך להיות, אז אולי זה היעוד שלי".