אה... סליחה, על פי איזה חוק?

ביוני 2014 פניתי לטריפל סי במסגרת הבירור שאני עורכת בשנים האחרונות: מהי מדיניות האתרים, הספקיות והפלטפורמות האינטרנטיות הישראליות במקרה של מוות של משתמש/ת? - אף אחד/ת מהם/ן לא מפרסמת את מדיניותה/ו, גם כשיש להם אחת.  

שאלתי אותם את השאלה האחידה שאני שואלת את כולם/ן: מהי המדיניות שלכם במקרה של מות משתמש/ת? 

התשובה שלהם מרתקת ומפתיעה: 

מה שמרתק ומפתיע אינו החלק השני, שהם יתנו גישה רק בהינתן צו בית משפט, כיוון שהם לא החברה היחידה שזו התשובה שלה: 

פירוט התשובות נמצא בפוסט הזווית הישראלית 

מה שמרתק ומפתיע הוא החלק הראשון: שהם סבורים שעליהם לנהוג כך "על פי החוק". 
אה... סליחה, על פי איזה חוק? 
לפי מיטב ידיעתי אין כרגע בארץ חוק שמתייחס לעיזבון דיגיטלי. 

ביקשתי שיבהירו, וקיבלתי מהיועץ המשפטי שלהם את התשובה הבאה: 

"ככל שהמדובר בעיזבון חל עליו חוק הירושה" - כאן זה נהיה מעניין אף יותר, כיוון שחוק הירושה בישראל אינו מפרט מה נכלל בירושה. תחת הכותרת "הירושה" נכתב רק כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", בלי פירוט מה נכלל בעיזבון זה. כשאנחנו דנים בשירותי הענן שטריפל סי מציעים, בחשבונות מקוונים המוגנים בשם משתמש ובסיסמה, האם אכן מדובר בעיזבון? האם חוק הירושה חל עליו? לא ברור מדוע CCC לוקחים כנתון או כמובן מאליו כי חוק הירושה מתייחס גם לעיזבון דיגיטלי או מורשת דיגיטלית, ו/או שחוק הירושה חל גם על נכסים דיגיטליים או תכנים דיגיטליים - האם הם בכלל ברי הורשה? 

ביקשתי שיחלקו איתי את ההיגיון העומד מאחורי קביעתם הנחרצת כי הם פועלים "כמתחייב מהם על פי חוק" ו"ככל שהמדובר בעיזבון חל עליו חוק הירושה", כיוון שבין אם מדובר בחוק הירושה או בחוק התקשורת, היינו מצפים שיהיו עוד חברות / ספקיות / פלטפורמות / אתרים בארץ שיהיו סבורים כמותם שאותו ה"חוק" חל גם עליהם, בעוד שבפועל: 
א. CCC היא החברה היחידה שענתה שהם נוהגים "על פי חוק" ומפרשים את חוק הירושה כך שהוא חל גם עליהם;
ב. אני לא מצאתי בחוקים אלו התייחסות לנושא;
ג. הסקאלה הרחבה שעליה פרושות שאר התשובות שקיבלתי, מבהירה שלא כך הוא הדבר:

פירוט התשובות נמצא בפוסט הזווית הישראלית 

גם אם מדובר רק בחברות הפועלות ברשיון, עדיין אין אחידות בתשובותיהן - ואם הן פועלות ברשיון ועל פי חוק, החוק אמור לחול באופן זהה ועל כולן, לא?

עד למועד פרסום פוסט זה טרם נתקבלה מטריפל סי תשובה נוספת. 

כיוון שלכולנו יש כל כך הרבה חשבונות אינטרנטיים, שעשויים להיות בעלי ערך רגשי ו/או כספי רב עבורנו ועבור אוהבינו, המינימום שעלינו כמשתמשים לצפות לו, בעיני, הוא פרסום ברור וגלוי של מדיניות האתר / ספקית / פלטפורמה לגבי מתן גישה לחשבונות אלו לאחר מותנו - האם תינתן גישה ליקירינו או לא, ואם כן אז באילו תנאים. חשוב ש: 
א. אנחנו נדע עוד בחיינו מהי המדיניות הזו - כי יכול להיות שאחרי שנדע אותה לא נסכים איתה ונרצה לעשות משהו בנידון (אולי נחשוב שהמדיניות של האתרים בהם אנו עושים שימוש נוקשה מדי / מתירנית מדי, ביחס למתן גישה לאחר מותנו, ונרצה להשאיר הנחיות אחרות לביצוע לגבי חשבונות אלו);
ב. אם קרה אסון ואנחנו כבר לא מסוגלים להיכנס לחשבונותינו המקוונים בעצמנו עקב פציעה או מוות, שאוהבינו ידעו האם יאפשרו להם להיכנס לחשבון שלנו או לא. 

מוזמנים לקרוא עוד בדף: אז מה אני אומרת, בעצם? ו/או את הפוסט הצד המשפטי. 
רשימה של חברות ואתרים המציעים פתרונות לניהול החשבונות המקוונים שנשאיר אחרינו ניתן למצוא כאן, ורשימת חברות ואתרים המאפשרים להכין מראש הודעות שיישלחו לאחר המוות ניתן למצוא כאן. 


תודה לשירי ישועה על הגרפיקה. 


פוסט זה עלה לאחר מכן גם כטור אורח ב'קפטן אינטרנט' בהארץ: על פי איזה חוק בדיוק?. 

חוסר הקשר בין טכנולוגיה מודרנית ובין מוות בעידן המודרני (וחבל)

השאלה הראשונה ששאלתי כשצפיתי לראשונה בסרטון ההשקה של האייפון החדש, 5s, היתה: ומה יקרה אחרי מות/ה של המשתמש/ת? 

שכן המכשיר החדש לומד לזהות את טביעת האצבע של בעליו ולהיפתח לפיה. 

מה שנאמר בסרטון הוא נכון:

"טביעת אצבע היא אחת הסיסמאות הטובות בעולם - היא תמיד איתך ואין שתיים זהות".

אבל בניגוד לסיסמאות אחרות, את הסיסמה הזו אי אפשר להוריש הלאה - במיוחד כשבאפל וידאו שרק טביעת אצבע של אדם חי תשמש לפתיחת המכשיר. 

לאחר מוות, במיוחד אם הוא פתאומי, מכשיר הטלפון של הנפטר/ת עשוי להיות יקר מפז לקרוביו/ה - כפי שראינו גם בסטטוס העצוב של האח צח כהן שחיפש בשבעה של אחותו, נוי, את הטלפון שלה: 

האייפון נגנב ככל הנראה על ידי צעירה בת גילה של נוי, וכל תכולתו נמחקה, מה שגרם לקרוביה צער עז.

אם האייפון היה מוגן בטביעת אצבע, זה נכון שהגנבת לא היתה מצליחה למחוק את תכולתו ולהשתמש בו כבשלה - אבל גם בני משפחתה של נוי לא היו יכולים לפתוח אותו ולראות את מה שאחיה הגדיר כ:

"לקרוא הודעות, לראות תמונות ושנייה באמת לחבק את מה שעוד נשאר ממנה". 

אותה בעיה מתעוררת גם עם התוכנה לזיהוי פנים המובנית בתוך מערכת ההפעלה של טלפוני אנדרואיד: 

עם הקוראים שהמחשבה הזו מורבידית מדי עבורם הסליחה - אבל: תדמיינו לכם בדיוק את אותה הסיטואציה שצפינו בה בסרטון עכשיו, ילד שמנסה לפתוח באמצעות תווי פניו את האייפון של אביו - רק שאביו כבר לא בחיים, והוא נשאר נעול מחוצה לו. 

הסקר שערכתי מוקדם יותר השנה (בשיתוף פעולה עם הבלוגים חדר 404 ומדע אחר) ושענו עליו 506 איש, כלל גם שאלות שעסקו במוּכנות שלנו לתת גישה וברצון שלנו לקבל גישה לטלפון הסלולרי ותכולתו: אנשי קשר, תמונות, תכתובות וכו', לאחר המוות שלנו או של יקירינו. 

ראינו בתוצאותיו ש-% 76 מהמשיבים מוכנים שלבני/בנות זוגם/ן תהיה גישה למכשיר הסלולרי שלהם לאחר מותם, % 49 מוכנים שתהיה גישה להוריהם ו-% 54 מוכנים שתהיה גישה לילדיהם. 

לגבי הרצון של אותם המשיבים לקבל גישה לסלולרי שישאירו אחריהם יקיריהם אם יקרה להם משהו, ראינו
ש-% 79 מהם רוצים לקבל גישה לסלולרי של ילדיהם, % 70 רוצים לקבל גישה לסלולרי של בני/בנות הזוג שלהם/ן ו-% 61 רוצים לקבל גישה לסלולרי של הוריהם.  

אם להם או לקרוביהם יהיה אייפון 5s או אנדרואיד, נראה שהאחוזים האלו ירדו, בפועל, לאפס, ויגרמו כאב וצער נוספים למי שרק רוצים לראות את התמונות האחרונות של יקיריהם (כי, הרי, בינינו, מי באמת עושה גיבויים). 

זה כמובן חשוב שחברות הטלפוניה רוצות לתת פתרונות למשתמשיהן שיגרמו להם להרגיש מוגנים בחייהם - אבל כיוון שאם יש דבר אחד שמשותף לכל הלקוחות של כל החברות (ושוב, עם הקוראים הסליחה), זה שהם הולכים למות, הייתי מצפה שהטכנולוגיה המודרנית תתייחס ותמצא פתרונות גם להיבטים הקשורים למוות בעידן המודרני, ולא רק לחיים בו.



עדכון, ותודה לזיו קיטרו על הלינק:
בכתבה הזו מצויין שאם לא נעשה שימוש באייפון 5s במשך 48 שעות, הכניסה באמעות זיהוי אצבעות מתאפסת, ואפשר להיכנס באמצעות סיסמה. נותר לנו רק לקוות שבני משפחת הנפטר ידעו את הסיסמה, אם יקרה אסון ויזדקקו לה.


עדכון יוני 2014: 
הרעיון של זיהוי באמצעות טביעת אצבע הולך ומתרחב, כפי שמפורסם בכתבה הזו. בעיני זה רעיון ממש גרוע, בכל הנוגע למוות דיגיטלי. אנשים עלולים למצוא את עצמם נעולים מחוץ לעוד יותר חשבונות ממה שהם כבר, לאחר מות יקירם / יקירתם. 

מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק ראשון

עמדתי לצאת מהבית כשקובי, חבר משותף של טל אחי ושלי בפייסבוק, שלח לי הודעה נרעשת:

כמובן שכל התוכניות נזנחו ומיהרתי לטיימליין (קיר) של טל בפייסבוק. חיפשתי סימנים להשחתה ולא מצאתי, להקלתי המרובה. שאלתי את קובי מה הוא ראה, למה הוא חשש שמא פרצו לטל לפרופיל? 

אה. זה. 

מזל שהבלוג הטכנולוגי READWRITE פרסם את הפוסט Why Are Dead People Liking Stuff On Facebook? בדיוק שבוע לפני כן, אחרת אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לצילומסך שקובי שלח לי: 

זה אכן נראה כאילו שטל לחץ על Like לדף אחרי מותו. 

לדובר של פייסבוק יש הסבר: מדובר בלייקים מן העבר שפייסבוק ממחזר ומפרסם שוב. בדומה למחברי הפוסט הזה ב-READWRITE, אני מודה שההסבר הזה לא נראה לי מאד אמין, או לפחות לא נראה לי כמו ההסבר היחידי. אמנם הדף הזה שטל לייקק נוצר לפני שנהרג (אם הוא היה נוצר אחרי מותו זו היתה הוכחה מוחצת), ואין לי דרך לדעת את זה בוודאות, אבל גם אני חושדת שמדובר כאן במשהו אחר. 

הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה. 

מתוך סרטון של החברה האוסטרלית Life Insurance Finder, משנת 2012

כמו שצח בן יהודה (משפטן וסוציולוג שכתב את התזה שלו על אנונימיות ברשת) אמר לי פעם, "לפרופילים של מתים בפיייסבוק אי אפשר למכור פרסומות". אבל כנראה שאפשר לזייף לייקים שלהם. אני לא יודעת אם מדובר בבאג או בכוונת זדון, אבל אני חושדת שיש משהו בפייסבוק ש"מושך" לייקים מפרופילים. 

במקרה הבא נראה שאכן מדובר בלייק מן העבר שעלה שוב באוב, וזו התגובה של מי שנתקלה בו:

"וייתכן שזו הבעיה הגדולה ביותר עם קידום ממומן של תוכן בפייסבוק. בהיתי דקות ארוכות באייטם הזה שכמעט וגרם לי לבכות. היא נפטרה לפני חודשיים. היא כבר לא אוהבת את העמוד הזה. (אני משערת שהבעיה היא בהגדרת הפרופיל וכו'. בטח יש דרך להגיד לפייסבוק שהמשתמש אינו בחיים עוד כדי למנוע דברים כאלה. ועדיין, בא לי להקיא)". 

הדובר של פייסבוק אמר שאם הפרופיל היה מוגדר כפרופיל הנצחה, זה לא היה קורה: הלייקים מן העבר לא היו ממוחזרים. 

מרגע שמשתמש נפטר, ישנן שלוש אפשרויות: 

1. שמישהו מבני משפחתו יפנה לפייסבוק בבקשה למחוק את הפרופיל (זכות ששמורה רק לבני משפחה);
2. שמישהו, כל אחד/ת, ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו יהפוך לפרופיל הנצחה (מבחינת פייסבוק אין צורך בהכרות אישית עם הנפטר לשם כך, ואין צורך ליידע את המשפחה או להתייעץ איתה)
3. שאף אחד לא ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו ימשיך להתנהל כרגיל. 

כשבוחרים באפשרות השלישית, פייסבוק לא יודעת שהמשתמש הזה כבר לא בחיים, ולכן ממשיכה להתייחס אליו כרגיל - כולל להציע אותו כחבר חדש למשתמשים אחרים, או להציע אותו כמוזמן פוטנציאלי לאירועים. כמו שלמשל קרה לי, כשפייסבוק הציעה לי להזמין לאירוע שתי בנות משפחה שלי - ואת אחי.

זה כואב, אבל בעיני (וזו כמובן בחירה אישית ואין בחירות נכונות או לא נכונות), זה מחיר שכדאי לשלם כדי שהפרופיל יישאר כפי שהוא ולא יהפוך לפרופיל הנצחה. 

בכתבה Death On Facebook Now Common As 'Dead Profiles' Create Vast Virtual Cemetery שהתפרסמה ב-Huffington Post בינואר 2013, מסופר על מישהו שלא היה מרוצה מכך שפרופיל של חבר רחוק שלו נשאר כפי שהוא (תרגום חופשי שלי): 

"באוגוסט 2012, רוהן אורורה, סטודנט בארה"ב, בן 24, התעדכן בפייסבוק בחדשות מהבית, מהודו. חבר מהתיכון, לליט מנדהה, פרסם תמונה שלו בבית חולים. אורורה חשב לעצמו שלליט לא נראה במצב רע במיוחד, אז הוא הרשה לעצמו לכתוב לו משהו קטן וקליל בתגובה, כדי לעודד אותו בזמן שהוא מאושפז. זמן קצר לאחר מכן אורורה קיבל הודעה בתכתובת פרטית, מחבר אחר של מנדהה, שעדכן שמנדהה, בן 23, נפגע על הכביש, ונפטר מפציעותיו באותה המיטה. אורורה מיד מחק את מה שכתב. הוא ומנדהה לא היו קרובים, אבל כשאורורה היה מבקר בהודו, הם היו נפגשים. פייסבוק שימר את הקשר ביניהם גם אחרי מותו. חלפו ארבעה חודשים, ואורורה אומר שהוא אמנם מתגעגע לחבר שלו, אבל הוא לא רוצה לחשוב על המוות שלו כל הזמן - ושפייסבוק מכריחים אותו. פייסבוק מציעה למשתמשים אנשים כחברים פוטנציאליים - "People you may know", ומנדהה מופיע לחברים שלי כהצעה. יש תמונה שלי עם מנדהה שפייסבוק מציע לי לתייג אותו בה. אני לא רוצה לראות אותו כשאני עובר על התמונות שלי, אבל פייסבוק מכריח אותי. פרופילים צריכים להיות רק לאנשים חיים". 

בתגובות לתמונות אפשר לראות תכתובת בין רוהן ללליט כשעוד היה בחיים. 

לבחור הזה זה מפריע כשפייסבוק מעלה את הנוכחות של חברו המת בפניו. אולי זה קשור לזה שהוא צעיר, אולי זה קשור לכך שהוא והנפטר לא היו חברים קרובים - בכל מקרה, הוא מרגיש לא בנוח עם כך שהפרופיל של אותו חבר רחוק לא הפך לפרופיל הנצחה. לאחרים, הנוכחות לא רק שלא מפריעה, היא רצויה עד מאד. 


בכתבתו של ינון מילס בתוכנת המגזין של אשרת קוטלר-בנגל בערוץ 10, ששודרה ב 27/4/13 (ואליה רואיינתי גם אני), רואיינה הילה גרין, אלמנתו של אלן גרין. פרופיל הפייסבוק שלה הוא תחת השם א.ש.א., ראשי תיבות של אשתו של אלן, ורק אז שמה - הילה גרין. בכתבה היא מספרת עד כמה התחברה לפרופיל הפייסבוק של בעלה לאחר מותו, ואת הקושי העצום שחוותה כשפייסבוק הפכה את הפרופיל שלו לפרופיל הנצחה. (בחוויה שלה, הפרופיל של אלן פשוט נעלם וזהו: מהתיאור שלה, אני מבינה שהוא הפך לפרופיל הנצחה). פרופילים לא נמחקים בפייסבוק, אלא אם בן משפחה מבקש זאת, וגם אז לא מיד, כפי שנראה בהמשך פוסט זה. לעומת זאת, כיוון שכל אחד יכול לדווח על כל אחד כמת (ו-BuzzFeed כבר הוכיחו שזה לא קשה במיוחד: How Almost Anyone Can Take You Off Facebook (And Lock You Out), כנראה שזה מה שקרה: מישהו שהפריע לו שהפרופיל של אלן עדיין "מתנהג" כפרופיל של אדם חי, הודיע לפייסבוק שאלן נפטר, מבלי לקבל את רשותה של אשתו - שמצאה את עצמה נעולה מחוץ לחשבון של בעלה (שכן מבחינת פייסבוק אין צורך בפנייה לבן משפחה כדי להפוך פרופיל למונצח). לתחושתה:  

"אני מרגישה שהרגו לי אותו פעם שנייה".     

כשפרופיל הופך לפרופיל הנצחה: אי אפשר למצוא אותו במנועי חיפוש, אין גישה אליו לחברים של חברים - רק מי שכבר חבר יכול לראות אותו, חלק מהתכנים נמחקים וחלק נשארים (פייסבוק בוחרת מה נמחק ומה נשאר), ואי אפשר יותר להיכנס לחשבון - גם אם יש לך את הסיסמה. 

כפי שאני מסבירה וממליצה במדריך הטכני, אם יש לך גישה לחשבון הפייסבוק של הנפטר, כדאי דבר ראשון לגבות את תכולתו, כיוון שבכל רגע הוא עלול להפוך לפרופיל הנצחה, ולא תהיה לך גישה אליו יותר. בעקבות המקרה של הילה אני מוסיפה המלצה נוספת: אם אין לך פרופיל משל עצמך, צור לעצמך כזה, הצע חברות לנפטר ואשר את ההצעה מהחשבון שלו כל זמן שעדיין יש לך גישה אליו - כך, תוכל לפחות לראות את הפרופיל גם אם יהפוך לפרופיל הנצחה, כי לחברים עדיין תהיה גישה אליו. אולי אם הילה היתה קוראת את המדריך הטכני בשלב מוקדם יותר, חלק מהכאב שנגרם לה היה יכול להיחסך. 

בברזיל, שופטת פסקה החודש (אפריל 2013) שעל פייסבוק להיעתר מיידית לבקשתה של אם שבתה בת ה-24 נהרגה ולמחוק את פרופיל הפייסבוק של הבת. בכתבה שהתפרסמה ב-BBC (ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק), Brazil judge orders Facebook memorial page removed, מצוטטת האם (בתרגום חופשי שלי): 

"בכריסמס, רבים מחבריה פרסמו על הקיר שלה תמונות משותפות עם הבת שלי והעלו זכרונות. היא היתה מאד כריזמטית, מאד פופולרית. אני בכיתי אחר כך במשך ימים". 

האם פנתה לפייסבוק במשך כמה חודשים בבקשה שימחקו את הפרופיל שמסב לה כאב רב, ומשלא נענתה, פנתה לבית המשפט. 


אנחנו רואים שחווית המוות בפייסבוק יכולה להיות מקור לנחמה גדולה באותה המידה שהיא יכולה להיות מקור לצער גדול, ושלצירוף של פייסבוק ומוות יש היבטים רבים ושונים. אמשיך להתייחס אליהם בפוסט הבא בסדרה. 


ותודה לקובי על תשומת הלב והאכפתיות. 

זה היה החלק הראשון. לקריאת החלק השני על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.

המדיניות של גוגל - עדכון

המדיניות של גוגל במקרה של מות משתמש בעל חשבון gmail ידועה. הנחיות מפורטות מפורסמות בתמיכה של משתמשי ג'ימייל Accessing a deceased person's mail (ומופיעות בעברית אצלי בבלוג, במדריך הטכני). 

המדיניות של גוגל במקרה של מות משתמש בעל חשבון YouTube, לעומת זאת, פורסמה ולאחר מכן הוסרה. 

אם תחפשו את המילה Deceased (נפטר) בתמיכה של משתמשי Youtube, תקבלו את ההודעה "המילה שחיפשת לא מופיעה". 

גם חיפוש בתמיכה של משתמשי Blogger מניב את אותה התוצאה: המילה Deceased לא מופיעה. 

שאלתי את דוברות גוגל העולמית - ב-22/7/12, 23/7/12, 4/12/12 וב-12/2/13 - האם יש מדיניות אחידה התקפה לגבי כל מוצרי גוגל, או שהמדיניות משתנה ממוצר למוצר? ומדוע המדיניות מפורסמת רק לגבי משתמשי המייל? טרם קיבלתי תשובה. 

פנייה לפול סולומון, מנהל התקשורת ומערך הדוברות של גוגל ביוון ובישראל, הניבה, לעומת זאת, תשובה מיידית:

המדיניות של גוגל אחידה, תקפה לגבי כל מוצריה ומופיעה בתמיכה הכללית, תחת "חשבונות משתמש". מר סולומון גם ציין,

ביטחון המשתמשים ושמירה על פרטיותם חיונית עבורנו, ואנחנו פועלים באופן בלתי פוסק על מנת לזכות באמונם. המשמעות של זה היא שהמשתמשים נמצאים במקום הראשון בסדר העדיפויות כשאנחנו מקבלים בקשה לקבלת מידע אישי, אפילו אם היא מגיעה ממשפחה שכולה. חשוב למשתמשי גוגל לדעת את זה, שגם אחרי מותם, אנחנו נאבטח את האינפורמציה שלהם ונכבד את האינטרסים הסבירים שלהם לגבי פרטיותם. אנחנו לא נספק אינפורמציה פרטית השמורה בחשבון משתמש של גוגל לבני משפחתו אלא אם בית משפט בארה"ב יורה לנו על כך. ... אנחנו ממשיכים לחקור פתרונות אפשריים נוספים לנושא קשה זה. 

הסבתי את תשומת לבו לכך שאופן פרסום המדיניות כיום עלול ליצור רושם מטעה: גולש שמחפש ומוצא בתמיכת ג'ימייל את המילה "נפטר", מבין  שיש לגוגל מדיניות לגבי משתמשי ג'ימייל. אם לאחר מכן יחפש ביוטיוב את אותה המילה ולא ימצא אותה, קרוב לוודאי שיסיק מכך שאין לגוגל מדיניות לגבי משתמשי יוטיוב, ולא שיש מדיניות, רק שהיא מופיעה במקום אחר. קשה לי להאמין שהגולש יבין לבד שעליו לחפש את המילה שוב, אבל בתמיכה אחרת, ושהתשובה שתתקבל שם תהיה תקפה גם לגבי משתמשי יוטיוב. במיוחד אם הגולש אבל, ואולי לא בקיא בחיפושים אינטרנטיים. 

מר סולומון הבטיח לי כי יעביר את הצעתי, לכלול את המדיניות בתמיכה של כל מוצר ומוצר, לגורמים הרלוונטיים בגוגל העולמית. 

אמשיך לעדכן. 

הרצאה שלי על מוות בעידן הדיגיטלי וחיים (ברשת) אחרי המוות

הרצאה שלי בנושא התקיימה בסינמטק תל אביב ב- 2/10/12 כחלק מהמפגש "עתיד המוות" בפסטיבל הבינלאומי ה-16 למדע בדיוני ולפנטסיה. במפגש הרצו גם ארז לבנה, ד"ר אדם רויטר ופרופ' נפתלי תשבי ולקחו חלק גם שמעון אדף ועודד כרמלי:

 (מומלץ להאזין עם אוזניות, ולהגביר את הווליום במחשב). 

אחרי המוות: זהירות ותשומת לב

כדי לא לגרום כאב מיותר לאנשים שהמת היה איתם בקשר ברשת, כדאי לוודא שאתם יודעים איך לתפעל את השירות המקוון שאתם נכנסים אליו - לפני שאתם נכנסים אליו. אם אתם לא, תיעזרו במישהו שכן.  

למשל, אם אתם נכנסים לחשבון מייל של מישהו שכבר לא בין החיים, וזה מייל שיש לו גם צ'ט או מסנג'ר, כמו ג'ימייל, יאהו או הוטמייל, וודאו דבר ראשון שאתם בסטטוס של Off Line, כדי לא לגרום להתקף בכי - או התקף לב - אצל מישהו מחבריו, שיראה את שם המת מופיע פתאום כזמין לצ'ט. 

אותה ההערה לגבי פייסבוק: אם אתם בוחרים להיכנס לפרופיל של המת, מיד שימו את עצמכם כ Off line בצ'ט. 

אם אתם עוברים להשתמש בעצמכם במחשב של מי שנפטר, תוודאו קודם כל שאתם במצב של Log out מכל אתר שהוא היה פעיל בו, לפני שאתם מתחילים את השימוש בו.

אם לא, ברגע של חוסר תשומת לב, אתם עלולים להיכנס (למשל) לפורום בו אתם חברים ולרצות לפרסם הודעה תחת שם המשתמש שלכם, ולגלות שנייה מאוחר מדי שבטעות פרסמתם הודעה תחת שם המשתמש שלו, כי הוא עדיין היה במצב של Log in - וגרמתם להתקפי בכי, או לב, בכל זאת.