מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק שני

אם אתה לא שם, אתה לא קיים?

למשתמשי פייסבוק יש אפשרות להגדיר משתמשי פייסבוק אחרים כקרובי משפחתם, ואת סוג הקירבה. אני לא זוכרת מי מאיתנו יזם את זה, אבל טל ואני הגדרנו זה את זו כאח ואחות, ולכן כשנכנסים ל"אודות" בפרופיל שלי רואים שהוא אחי: 

צילומסך - הפרופיל שלי בפייסבוק

וכשנכנסים ל"אודות" בפרופיל שלו, רואים שאני אחותו: 

צילומסך - הפרופיל של טל בפייסבוק

(שני הצדדים צריכים לאשר את הקשר המשפחתי כדי שהוא יופיע בפרופיל).

אנשים שמכירים את טל אבל לא את המשפחה וראו את הפייסבוק שלו, הבינו שיש לו אחות: אני. אנשים שנכחו בלוויה שלו ושמעו אותי מדברת, הבינו שיש לו אחות: עוד פעם אני. אבל - יש לנו עוד אחות, ענבל, שגם לא דיברה בלוויה וגם אין לה פייסבוק: שתי בחירות אישיות לגיטימיות, אבל השילוב ביניהן גרם לכך שאנשים רבים שהגיעו לשבעה פשוט לא ידעו שהיא קיימת, וחיפשו אותי, ולא ידעו שהם צריכים לחפש גם אותה. מצאתי את עצמי אומרת כל כך הרבה פעמים "יש לנו עוד אחות", שפרסמתי הבהרה בפייסבוק במהלך השבעה: "יש לנו עוד אחות, ענבל, היא פשוט לא בפייסבוק": 

צילומסך מהקיר שלי בפייסבוק, 5/3/11 (טל נהרג ב 2/3/11) 

הרגשתי שפייסבוק הפך ל"חזות הכל" ושאם בפייסבוק כתובה אחות אחת, אז כנראה שזה מה שיש לטל: אחות אחת. 

אם אתה שם, אתה קיים? 

מאקו פרסמו בעברית (ותודה לרינת קורבט על הלינק) את הסיפור שהתפרסם במקור באנגלית, על שני צעירים בני 25 - 26, ג'ורדן בוסקירק ורנדל קרוסלי, שרצחו בארה"ב צעירה בת 19, קייתלין וולף,

והעלו עדכונים בפייסבוק שלה לאחר מותה, כדי ליצור את הרושם שהיא עדיין בחיים. 

אי אפשר להבין רוצחים, אבל אפשר להבין למה הרוצחים ניסו להסוות את עקבותיהם באמצעות הפייסבוק: אם כשאתה לא שם אתה לא קיים, אז זה צריך לעבוד גם בכיוון השני: אם אתה שם, כנראה שאתה קיים. 

לא רק כלי תקשורת, גם כלי תיקשור 

כשהאזנתי לתוכנית השביעית בעונה השנייה של סדרת הרדיו המצוינת והמומלצת Digital Human ב-Radio 4 של ה-BBC, חוויתי רגע שבו, כמו בסרטים המצויירים, נדלקה לי נורה מעל הראש. ד"ר איליין קסקט אמרה (20:10): 

"דיברתי על פייסבוק כסוג של מדיום מודרני, והסיבה שהתייחסתי אליו ככזה היא שהופתעתי מהעוצמה בה המשתתפים במחקר שלי - והמטופלים השכולים שלי - שהמשיכו לתקשר דרך הפייסבוק, חוו את הפייסבוק כערוץ התקשורת הישיר והעיקרי שלהם עם הנפטרים. אז אם בעידן הויקטוריאני היית הולך לסיאנס, והיית יושב סביב שולחן והיה שם מדיום שהיה אחראי על התיקשור ועל העברת המסרים לאנשים שמעבר, אז כיום, פייסבוק הוא תופעה טכנולוגית, והוא המדיום - זה לא מדיום אנושי, זה מדיום טכנולוגי, ואנשים משתמשים באתר כמו בצינור שדרכו הם יוצרים קשר עם המתים". 

כששמעתי אותה (גילוי נאות: גם אני רואיינתי לאותה התוכנית) פתאום הבנתי שזה גם מה שאני עשיתי: באופן מודע, תייגתי את טל ושמתי תכנים על הקיר שלו כדי שהחברים שלו יראו וידעו, ויחד עם זאת, באופן לא מודע, תייגתי את טל ושמתי לו תכנים על הקיר כדי שהוא יראה, כדי שהוא ידע.  

גילי מוסינזון העלה סטטוס מרגש בפייסבוק שלו ביום השנה למותו של אביו, הסופר והמחזאי יגאל מוסינזון, שמדגים, בעיני, בדיוק את מה שמדברת עליו ד"ר קסקט: 

צילומסך מפייסבוק, מאי 2013

מצד אחד גילי מודע לכך שאבא שלו לא נמצא בפייסבוק: "ידוע לי שלפוסט הזה, אתה לא תעשה לייק, ובטח לא שר, ומה שבטוח הוא, שבגן עדן אין אינטרנט", ומצד שני, גילי כותב את הפוסט הזה לאבא שלו בפייסבוק, מתקשר איתו דרך פייסבוק. 

מי שמתפעל את פרופיל הפייסבוק של תאיר ראדה, שנרצחה בדצמבר 2006 כשהיתה בת 13 וחצי, לוקח את התיקשור צעד אחד קדימה ומפרסם סטטוסים בשמה גם שנים רבות לאחר מותה:  

סטטוס שתאיר ראדה העלתה (מן האוב?) בפורים, פברואר 2013 

ותודה לתום אשחר ששלח לי את הלינק.

התמונות, קטעי הוידאו והסטטוסים נכתבים לא רק מהפרופיל של תאיר, ולא רק כביכול על ידה בגוף ראשון ("קליפ הבת מצווה שלי" ולא "קליפ הבת מצווה שלה") - אלא כביכול על ידה לאחר מותה בזמן הווה, ורובנו ימצאו אותם מטרידים וקשים לקריאה:  

סטטוס שעלה בקיר של תאיר ראדה בחנוכה, דצמבר 2012 

"יצאתי רק לרגע מהחושך, כדי לומר לכולם שבת שלום ושתזכרו מחר, בערב חנוכה, חג האורים, לחשוב גם עלי שאני רוצה כבר גם לא לפחד יותר ולצאת מהחושך אל האור. מקווה שקולי ישמע ותגמר כבר התקופה הארוכה הזו שלי בחושך" 

מקריאה בקיר לא ברור האם עורכת הדין שלה מתחזקת את הפרופיל או בני משפחתה, לא ברור האם זה חלק מקמפיין מחושב המיועד להשאיר את הרצח בכותרות, או שזה ערוץ תקשורת שמבחינת בני המשפחה הוא לגיטימי ומשמש לתיעול כאבם, או כאמצעי לביטוי הביקורת הרבה שיש להם על החקירה בפרשה. 
כתבתי הודעה למי שמתפעל/ת את הפרופיל וטרם קיבלתי מענה - אעדכן.  

עדכון נובמבר 2015: אילנה, אמה של תאיר, רואיינה על ידי רן שריג ודנה ספקטור ברדיו 103 fm ואמרה שיש קבוצת אנשים שעומדת מאחורי הפרופיל הזה, ושהוא אינו מופעל על ידי המשפחה. אילנה אמרה שלה עצמה אין פייסבוק, ושהקריאו לה בעבר פוסטים שהתפרסמו בפרופיל הזה. כתבתי פוסט בנושא. 

עדכון דצמבר 2015: הפרופיל של תאיר ירד. כתבתי פוסט בנושא. 

היום יום הולדת 

יום הולדת הוא יום טוב לסינון: דרך יעילה לדעת מי מבין חברי הפייסבוק של הנפטר אכן הכיר את הנפטר, ולכן יום הולדתו הוא תזכורת מכאיבה עבורו להיעדרו, ומי לא הכיר את הנפטר, והם רק חברי פייסבוק, ולכן יום הולדתו הוא רק עוד משהו שהפייסבוק מציג בפניו, והוא חש צורך לברך אדם שהוא בעצם אינו מכיר. 

אבי כהן נהרג באוגוסט 2012. יום הולדתו חל באפריל 2013 וידידי דורון אופק היטיב לתאר את תחושותיו באותו יום: 

הנה מספר דוגמאות לבליל שנוצר על הקיר של אבי כהן באפריל 2013, כשמונה חודשים לאחר שנהרג: 

ברכת יום הולדת על הקיר של אבי כהן, אפריל 2013, ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שנהרג

ברכת יום הולדת על אותו הקיר, באותו היום, מחבר שכואב את מותו

ברכת יום הולדת על הקיר ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שאבי נהרג

ברכת יום הולדת על אותו הקיר, באותו היום, מחברה שאבי חסר לה

ברכה נוספת, דומה אך שונה, ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שאבי נהרג

חברה מתגעגעת לאבי ביום הולדתו 

שלושה חברי/ות פייסבוק, שככל הנראה לא באמת הכירו את אבי, מברכים/ות אותו ליום הולדתו 

חברה מתקשרת עם אבי ביום הולדתו

חבר/ת פייסבוק מברך/ת את אבי בברכה גנרית ליום הולדתו

חבר מתייחד עם זכרו של אבי ביום הולדתו 

חבר/ת פייסבוק שאינו/ה מודע/ת למותו, מקדיש/ה לאבי שיר ליום הולדתו 

חבר של אבי מקדיש מחשבה ורגש ביום הולדתו, ומתקשר אותם דרך הקיר

ובו זמנית, חבר/ת פייסבוק של אבי מקשט/ת את הקיר שלו בבלון. 

חווית קריאה מטרידה, בעיני ובעיני דורון - אבל דווקא לא בעיני לילך כהן שילה, בתו של אבי, בראיון ל"אבק דיגיטלי": 

"היה כיף לראות את כל הברכות, מרגש לראות כמה אהבו אותו ועדיין אוהבים ומתגעגעים. ... מי שלא יודע שהוא נהרג, כנראה מכר ולא היה מספיק קרוב אליו, אז לא כזה אכפת לי אם יודע או לא. היו לו אלפי חברים בפייסבוק! לא כולם קרובים..." 

 כמו שכתבתי בחלקו הראשון של הפוסט הזה על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - אנחנו רואים שוב ושוב שזו חוויה אישית: מה שגורם לאי נוחות אצל אדם אחד, גורם לנחת אצל אדם אחר. 

פייסבוק מאפשר לברך מישהו/י ליום הולדתו/ה היישר מתוך הקיר, בלי ה"טירחה" של להיכנס לפרופיל של החבר/ה שחוגג יום הולדת באותו יום. אני ממליצה לא להשתמש באפשרות הזו, וכן להיכנס באופן יזום לפרופיל של החבר/ה לפחות פעם בשנה, ביום ההולדת - אם קרה אסון, לפחות תדעו. זה רלוונטי במיוחד אם זה מישהו/י שאתם לא כל כך מכירים, או מישהו/י שמזמן לא נכנסתם לפרופיל שלו/ה. 

כיוון שעדיין אין אתיקה וכללי התנהגות ברורים לגבי התייחסות לנפטרים בפייסבוק בכלל ובימי ההולדת שלהם בפרט, התהיות בנושא עולות אפילו בדיונים בנושאים שונים לחלוטין, כמו בקהילת אוכל כשר ב-ynet, ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק: 

צילומסך מתוך פרסום בקהילת אוכל כשר ב-ynet, נובמבר 2011 

"שלשום קיבלתי מהפייסבוק תזכורת על יום הולדת לחברה שנפטרה"

"לפני כשבועיים היה צריך להיות לה יומולדת. אז במקום לרשום לה יומולדת שמח, כולנו העלינו זכרונות והעלינו קליפים של המוסיקה שהיא אהבה וכו'"

"החברים החלו לרשום בדף שלו מילות געגוע, ומדי פעם עלה על הקיר שלי סטטוס קורע לב. מדי שנה הפייסבוק גם מזכיר שיש לו יומולדת, ואז יש תכונה ערה יותר בדף שלו. ומה חמוץ פה? שבטיוליו בעולם רכש לו כמה חברים מחו"ל. אלה כותבים לו הודעות מקסימות, ומאחלים לו חיים מאושרים. לאף אחד אין את האומץ לתרגם להם את הודעת האבל המקורית, ולהסביר להם שהוא כבר לא יענה להם בלייק. ועוד בהקשר זה - כמה מילים שליליות על הברכות האוטומטיות שנשלחות מחלק מהאנשים: מילא זה שאישי זה לא, בפייסבוק אתה ממילא רק יוצא ידי חובה בברכת יום ההולדת, הקרובים באמת הרי מתקשרים (אם לא חוגגים איתך). אבל כשברכה אוטומטית עליזה ומלאת בלונים כזו קופצת אצלו בקיר - אני ממש מתעצבנת"

אני מסכימה עם אותה הגולשת - גם אותי זה מעצבן.
כשאנשים כותבים על הקיר של טל ביום הולדתו איחולים הקשורים להמשך חייו, אני יודעת שהם לא יודעים שהוא כבר לא חי, ולכן אני יודעת שהם לא מכירים אותו. ואז זה מעצבן ומעציב אותי, שיש כל כך הרבה אנשים שמכירים את טל ואוהבים אותו והיו שמחים להיות חברי פייסבוק שלו והם לא - ויש כל מיני פרופילים פיקטיביים או אנשים שאין להם מושג מי הוא, שהם כן חברי פייסבוק שלו. 

יוסי פינק כתב ב"אייס" על חווית הפייסבוק בימי הולדת של נפטרים, ותודה לרוני קיבס על הלינק:  

הלינק שהוא מפנה אליו בכתבה, הפרופיל של אלונה קורן, כבר לא זמין. אני מקווה שזה כתוצאה מבחירה מודעת של משפחתה, ולא כתוצאה מתעלולי פייסבוק. 

כשקוראים את הכותרת: "המקרה הכי מוזר שנתקלתי בו בפייסבוק - תהיו מוכנים להלם", צריך לזכור שטור הדעה הזה התפרסם במרץ 2012. כיום, קשה להאמין שסיפור כזה היה מקבל כותרת כזו: הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה, מה שאומר שכולנו כבר מוקפים בפרופילים של אנשים שאינם בין החיים, וקרוב לוודאי שרובנו כבר חווינו יומולדת של חבר פייסבוק שנפטר. 

"עשיתי לייק לאזכרה" 

אלון מטריקין-גולד הדהים אותי בדיוק וברגישות שבו התבטא בקטע ה Spoken-word שלו, שבוצע באפריל 2012 בערב Slam Poetry בתל אביב: "עשיתי לייק לאזכרה": 

"אין מוות בפייסבוק, יש רק איוונט ללוויה. אין צער או כאב, יש רק סטטוס שמעדכן על שינוי מועד האזכרה. כנגד כל חוקי הטבע, המוות שלה לא מונע ממנה להמשיך ולקבל הודעות, לשלוח מסרים ולעדכן מתי אמור להיות לה יומולדת. כל המוות שלה הצטמצם לכדי שינוי סטטוס, וכמו רוח רפאים, היא מסתובבת בין כל החברים שלי, ונטמעת בנוף. 

 ...

אני שולח לה שירים ותמונות מעבר לדפי החושך, מחכה שהיא תגיב, עד שהיא תגיד 'יש לי היום יום הולדת, אולי אתה רוצה לכתוב לי על הקיר?'"   

זה היה החלק השני. לקריאת החלק הראשון על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.  

מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק ראשון

עמדתי לצאת מהבית כשקובי, חבר משותף של טל אחי ושלי בפייסבוק, שלח לי הודעה נרעשת:

כמובן שכל התוכניות נזנחו ומיהרתי לטיימליין (קיר) של טל בפייסבוק. חיפשתי סימנים להשחתה ולא מצאתי, להקלתי המרובה. שאלתי את קובי מה הוא ראה, למה הוא חשש שמא פרצו לטל לפרופיל? 

אה. זה. 

מזל שהבלוג הטכנולוגי READWRITE פרסם את הפוסט Why Are Dead People Liking Stuff On Facebook? בדיוק שבוע לפני כן, אחרת אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לצילומסך שקובי שלח לי: 

זה אכן נראה כאילו שטל לחץ על Like לדף אחרי מותו. 

לדובר של פייסבוק יש הסבר: מדובר בלייקים מן העבר שפייסבוק ממחזר ומפרסם שוב. בדומה למחברי הפוסט הזה ב-READWRITE, אני מודה שההסבר הזה לא נראה לי מאד אמין, או לפחות לא נראה לי כמו ההסבר היחידי. אמנם הדף הזה שטל לייקק נוצר לפני שנהרג (אם הוא היה נוצר אחרי מותו זו היתה הוכחה מוחצת), ואין לי דרך לדעת את זה בוודאות, אבל גם אני חושדת שמדובר כאן במשהו אחר. 

הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה. 

מתוך סרטון של החברה האוסטרלית Life Insurance Finder, משנת 2012

כמו שצח בן יהודה (משפטן וסוציולוג שכתב את התזה שלו על אנונימיות ברשת) אמר לי פעם, "לפרופילים של מתים בפיייסבוק אי אפשר למכור פרסומות". אבל כנראה שאפשר לזייף לייקים שלהם. אני לא יודעת אם מדובר בבאג או בכוונת זדון, אבל אני חושדת שיש משהו בפייסבוק ש"מושך" לייקים מפרופילים. 

במקרה הבא נראה שאכן מדובר בלייק מן העבר שעלה שוב באוב, וזו התגובה של מי שנתקלה בו:

"וייתכן שזו הבעיה הגדולה ביותר עם קידום ממומן של תוכן בפייסבוק. בהיתי דקות ארוכות באייטם הזה שכמעט וגרם לי לבכות. היא נפטרה לפני חודשיים. היא כבר לא אוהבת את העמוד הזה. (אני משערת שהבעיה היא בהגדרת הפרופיל וכו'. בטח יש דרך להגיד לפייסבוק שהמשתמש אינו בחיים עוד כדי למנוע דברים כאלה. ועדיין, בא לי להקיא)". 

הדובר של פייסבוק אמר שאם הפרופיל היה מוגדר כפרופיל הנצחה, זה לא היה קורה: הלייקים מן העבר לא היו ממוחזרים. 

מרגע שמשתמש נפטר, ישנן שלוש אפשרויות: 

1. שמישהו מבני משפחתו יפנה לפייסבוק בבקשה למחוק את הפרופיל (זכות ששמורה רק לבני משפחה);
2. שמישהו, כל אחד/ת, ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו יהפוך לפרופיל הנצחה (מבחינת פייסבוק אין צורך בהכרות אישית עם הנפטר לשם כך, ואין צורך ליידע את המשפחה או להתייעץ איתה)
3. שאף אחד לא ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו ימשיך להתנהל כרגיל. 

כשבוחרים באפשרות השלישית, פייסבוק לא יודעת שהמשתמש הזה כבר לא בחיים, ולכן ממשיכה להתייחס אליו כרגיל - כולל להציע אותו כחבר חדש למשתמשים אחרים, או להציע אותו כמוזמן פוטנציאלי לאירועים. כמו שלמשל קרה לי, כשפייסבוק הציעה לי להזמין לאירוע שתי בנות משפחה שלי - ואת אחי.

זה כואב, אבל בעיני (וזו כמובן בחירה אישית ואין בחירות נכונות או לא נכונות), זה מחיר שכדאי לשלם כדי שהפרופיל יישאר כפי שהוא ולא יהפוך לפרופיל הנצחה. 

בכתבה Death On Facebook Now Common As 'Dead Profiles' Create Vast Virtual Cemetery שהתפרסמה ב-Huffington Post בינואר 2013, מסופר על מישהו שלא היה מרוצה מכך שפרופיל של חבר רחוק שלו נשאר כפי שהוא (תרגום חופשי שלי): 

"באוגוסט 2012, רוהן אורורה, סטודנט בארה"ב, בן 24, התעדכן בפייסבוק בחדשות מהבית, מהודו. חבר מהתיכון, לליט מנדהה, פרסם תמונה שלו בבית חולים. אורורה חשב לעצמו שלליט לא נראה במצב רע במיוחד, אז הוא הרשה לעצמו לכתוב לו משהו קטן וקליל בתגובה, כדי לעודד אותו בזמן שהוא מאושפז. זמן קצר לאחר מכן אורורה קיבל הודעה בתכתובת פרטית, מחבר אחר של מנדהה, שעדכן שמנדהה, בן 23, נפגע על הכביש, ונפטר מפציעותיו באותה המיטה. אורורה מיד מחק את מה שכתב. הוא ומנדהה לא היו קרובים, אבל כשאורורה היה מבקר בהודו, הם היו נפגשים. פייסבוק שימר את הקשר ביניהם גם אחרי מותו. חלפו ארבעה חודשים, ואורורה אומר שהוא אמנם מתגעגע לחבר שלו, אבל הוא לא רוצה לחשוב על המוות שלו כל הזמן - ושפייסבוק מכריחים אותו. פייסבוק מציעה למשתמשים אנשים כחברים פוטנציאליים - "People you may know", ומנדהה מופיע לחברים שלי כהצעה. יש תמונה שלי עם מנדהה שפייסבוק מציע לי לתייג אותו בה. אני לא רוצה לראות אותו כשאני עובר על התמונות שלי, אבל פייסבוק מכריח אותי. פרופילים צריכים להיות רק לאנשים חיים". 

בתגובות לתמונות אפשר לראות תכתובת בין רוהן ללליט כשעוד היה בחיים. 

לבחור הזה זה מפריע כשפייסבוק מעלה את הנוכחות של חברו המת בפניו. אולי זה קשור לזה שהוא צעיר, אולי זה קשור לכך שהוא והנפטר לא היו חברים קרובים - בכל מקרה, הוא מרגיש לא בנוח עם כך שהפרופיל של אותו חבר רחוק לא הפך לפרופיל הנצחה. לאחרים, הנוכחות לא רק שלא מפריעה, היא רצויה עד מאד. 


בכתבתו של ינון מילס בתוכנת המגזין של אשרת קוטלר-בנגל בערוץ 10, ששודרה ב 27/4/13 (ואליה רואיינתי גם אני), רואיינה הילה גרין, אלמנתו של אלן גרין. פרופיל הפייסבוק שלה הוא תחת השם א.ש.א., ראשי תיבות של אשתו של אלן, ורק אז שמה - הילה גרין. בכתבה היא מספרת עד כמה התחברה לפרופיל הפייסבוק של בעלה לאחר מותו, ואת הקושי העצום שחוותה כשפייסבוק הפכה את הפרופיל שלו לפרופיל הנצחה. (בחוויה שלה, הפרופיל של אלן פשוט נעלם וזהו: מהתיאור שלה, אני מבינה שהוא הפך לפרופיל הנצחה). פרופילים לא נמחקים בפייסבוק, אלא אם בן משפחה מבקש זאת, וגם אז לא מיד, כפי שנראה בהמשך פוסט זה. לעומת זאת, כיוון שכל אחד יכול לדווח על כל אחד כמת (ו-BuzzFeed כבר הוכיחו שזה לא קשה במיוחד: How Almost Anyone Can Take You Off Facebook (And Lock You Out), כנראה שזה מה שקרה: מישהו שהפריע לו שהפרופיל של אלן עדיין "מתנהג" כפרופיל של אדם חי, הודיע לפייסבוק שאלן נפטר, מבלי לקבל את רשותה של אשתו - שמצאה את עצמה נעולה מחוץ לחשבון של בעלה (שכן מבחינת פייסבוק אין צורך בפנייה לבן משפחה כדי להפוך פרופיל למונצח). לתחושתה:  

"אני מרגישה שהרגו לי אותו פעם שנייה".     

כשפרופיל הופך לפרופיל הנצחה: אי אפשר למצוא אותו במנועי חיפוש, אין גישה אליו לחברים של חברים - רק מי שכבר חבר יכול לראות אותו, חלק מהתכנים נמחקים וחלק נשארים (פייסבוק בוחרת מה נמחק ומה נשאר), ואי אפשר יותר להיכנס לחשבון - גם אם יש לך את הסיסמה. 

כפי שאני מסבירה וממליצה במדריך הטכני, אם יש לך גישה לחשבון הפייסבוק של הנפטר, כדאי דבר ראשון לגבות את תכולתו, כיוון שבכל רגע הוא עלול להפוך לפרופיל הנצחה, ולא תהיה לך גישה אליו יותר. בעקבות המקרה של הילה אני מוסיפה המלצה נוספת: אם אין לך פרופיל משל עצמך, צור לעצמך כזה, הצע חברות לנפטר ואשר את ההצעה מהחשבון שלו כל זמן שעדיין יש לך גישה אליו - כך, תוכל לפחות לראות את הפרופיל גם אם יהפוך לפרופיל הנצחה, כי לחברים עדיין תהיה גישה אליו. אולי אם הילה היתה קוראת את המדריך הטכני בשלב מוקדם יותר, חלק מהכאב שנגרם לה היה יכול להיחסך. 

בברזיל, שופטת פסקה החודש (אפריל 2013) שעל פייסבוק להיעתר מיידית לבקשתה של אם שבתה בת ה-24 נהרגה ולמחוק את פרופיל הפייסבוק של הבת. בכתבה שהתפרסמה ב-BBC (ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק), Brazil judge orders Facebook memorial page removed, מצוטטת האם (בתרגום חופשי שלי): 

"בכריסמס, רבים מחבריה פרסמו על הקיר שלה תמונות משותפות עם הבת שלי והעלו זכרונות. היא היתה מאד כריזמטית, מאד פופולרית. אני בכיתי אחר כך במשך ימים". 

האם פנתה לפייסבוק במשך כמה חודשים בבקשה שימחקו את הפרופיל שמסב לה כאב רב, ומשלא נענתה, פנתה לבית המשפט. 


אנחנו רואים שחווית המוות בפייסבוק יכולה להיות מקור לנחמה גדולה באותה המידה שהיא יכולה להיות מקור לצער גדול, ושלצירוף של פייסבוק ומוות יש היבטים רבים ושונים. אמשיך להתייחס אליהם בפוסט הבא בסדרה. 


ותודה לקובי על תשומת הלב והאכפתיות. 

זה היה החלק הראשון. לקריאת החלק השני על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.

המדיניות של גוגל - עדכון

המדיניות של גוגל במקרה של מות משתמש בעל חשבון gmail ידועה. הנחיות מפורטות מפורסמות בתמיכה של משתמשי ג'ימייל Accessing a deceased person's mail (ומופיעות בעברית אצלי בבלוג, במדריך הטכני). 

המדיניות של גוגל במקרה של מות משתמש בעל חשבון YouTube, לעומת זאת, פורסמה ולאחר מכן הוסרה. 

אם תחפשו את המילה Deceased (נפטר) בתמיכה של משתמשי Youtube, תקבלו את ההודעה "המילה שחיפשת לא מופיעה". 

גם חיפוש בתמיכה של משתמשי Blogger מניב את אותה התוצאה: המילה Deceased לא מופיעה. 

שאלתי את דוברות גוגל העולמית - ב-22/7/12, 23/7/12, 4/12/12 וב-12/2/13 - האם יש מדיניות אחידה התקפה לגבי כל מוצרי גוגל, או שהמדיניות משתנה ממוצר למוצר? ומדוע המדיניות מפורסמת רק לגבי משתמשי המייל? טרם קיבלתי תשובה. 

פנייה לפול סולומון, מנהל התקשורת ומערך הדוברות של גוגל ביוון ובישראל, הניבה, לעומת זאת, תשובה מיידית:

המדיניות של גוגל אחידה, תקפה לגבי כל מוצריה ומופיעה בתמיכה הכללית, תחת "חשבונות משתמש". מר סולומון גם ציין,

ביטחון המשתמשים ושמירה על פרטיותם חיונית עבורנו, ואנחנו פועלים באופן בלתי פוסק על מנת לזכות באמונם. המשמעות של זה היא שהמשתמשים נמצאים במקום הראשון בסדר העדיפויות כשאנחנו מקבלים בקשה לקבלת מידע אישי, אפילו אם היא מגיעה ממשפחה שכולה. חשוב למשתמשי גוגל לדעת את זה, שגם אחרי מותם, אנחנו נאבטח את האינפורמציה שלהם ונכבד את האינטרסים הסבירים שלהם לגבי פרטיותם. אנחנו לא נספק אינפורמציה פרטית השמורה בחשבון משתמש של גוגל לבני משפחתו אלא אם בית משפט בארה"ב יורה לנו על כך. ... אנחנו ממשיכים לחקור פתרונות אפשריים נוספים לנושא קשה זה. 

הסבתי את תשומת לבו לכך שאופן פרסום המדיניות כיום עלול ליצור רושם מטעה: גולש שמחפש ומוצא בתמיכת ג'ימייל את המילה "נפטר", מבין  שיש לגוגל מדיניות לגבי משתמשי ג'ימייל. אם לאחר מכן יחפש ביוטיוב את אותה המילה ולא ימצא אותה, קרוב לוודאי שיסיק מכך שאין לגוגל מדיניות לגבי משתמשי יוטיוב, ולא שיש מדיניות, רק שהיא מופיעה במקום אחר. קשה לי להאמין שהגולש יבין לבד שעליו לחפש את המילה שוב, אבל בתמיכה אחרת, ושהתשובה שתתקבל שם תהיה תקפה גם לגבי משתמשי יוטיוב. במיוחד אם הגולש אבל, ואולי לא בקיא בחיפושים אינטרנטיים. 

מר סולומון הבטיח לי כי יעביר את הצעתי, לכלול את המדיניות בתמיכה של כל מוצר ומוצר, לגורמים הרלוונטיים בגוגל העולמית. 

אמשיך לעדכן. 

הרצאה שלי כחלק מהמפגש "עתיד המוות" (וראיון קצר לקראת)

ביום שלישי 2/10/12 בשעה 19:30 מתקיים מפגש ששמו "עתיד המוות", בסינמטק תל אביב, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי ה-16 למדע בדיוני ולפנטסיה (הידוע יותר בשמו "אייקון TLV"). 

במפגש ירצו על "קץ המוות ועתיד החיים" ארז ליבנה - ביולוג, פרופ' נפתלי תשבי - מנהל המרכז הבינתחומי לחישוביות עצבית, ד"ר אדם רויטר - יועץ בכיר בתחומים פיננסיים - כלכליים, שמעון אדף - סופר ומשורר, עודד כרמל - עיתונאי ומשורר, ואני.

פרטים על רכישת כרטיסים ניתן למצוא כאן. 

לקראת המפגש, אתר Top Geek העלה ראיון קצר עם שניים מהמשתתפים: 

עם ארז ליבנה, ביולוג: 

ואיתי: 

יהיה מעניין. אשמח לראותכם. 

מוות בעידן הדיגיטלי: הזווית הישראלית

המדיניות של הספקיות הישראליות לא מופיעה ברשת. לא תוכלו למצוא אותה בתקנון, בתנאי השירות או במדיניות הפרטיות של אף אחת מהן, כפי שפירטתי בפוסט "אחרי המוות - הצד המשפטי". פניתי אליהן ושאלתי: "מהי המדיניות שלכם במקרה של מות משתמש?" 

עדכון: פניתי מספר פעמים בפברואר 2012 לאתר סלונה וטרם קיבלתי מענה.

ישראבלוג

התשובה החמה והאנושית ביותר התקבלה מאילנה תמיר, מנהלת ישרא-בלוג: 

"אני יכולה להגיד שבישרא-בלוג, פלטפורמת הבלוגים שלנו, לצערי נתקלתי בשאלה הזו די הרבה. הבעיה היא: מה לעשות עם הבלוג הפתוח שהופך כמעין גל-עד לבלוגר?
אין לנו ממש מדיניות מסודרת כי כל מקרה לגופו, אבל בעיקרון אנחנו מנסים לכבד בראש ובראשונה את הרצון של הבלוגר: אם הבלוגר סגר את הבלוג לפני שהוא מת (התאבד) לא נפתח אותו מחדש, גם אם בני משפחתו יבקשו זאת. לעומת זאת, אם המשפחה מבקשת דווקא לסגור את הבלוג כדי למנוע חטטנות או כי יש בו תכנים בעיתיים, סביר להניח שנקבל את הבקשה שלהם.אנחנו לפעמים נותנים לאנשים שהם קרובים של הבלוגר את ההרשאות לבלוג, כדי שהם יוכלו להשאיר שם הודעה על מות הבלוגר.

לא יצא לי לבקש עד עכשיו איזשהם מסמכים רשמיים. לרוב מספיק לי לדבר עם הבן אדם טלפונית כדי להבין שזו לא מתיחה או ניסיון לעשות סושיאל-האקינג. שמתי לב לפעמים שהבלוג הופך להיות מין תיבת התכתבות כזו. ראיתי למשל אח שכל כמה חודשים משאיר תגובה בבלוג של אחותו, כמה שהוא מתגעגע אליה". 

012 Smile

התשובה הלקונית ביותר התקבלה מממירב, נציגת שירות ב-Smile 012 : "על פי תשובת המחלקה המשפטית אין לאשר גישה למייל ללא צו בית משפט".

וואלה! 

המדיניות המסודרת ביותר הוצגה על ידי וואלה!, כפי שמסר לי בתשובה מפורטת ניר, מנהל מחלקה בתמיכה הטכנית: 

"אכן קיים נוהל מסודר למסירת סיסמה לתיבת דוא"ל של מנוח. נוהל זה מנחה את מבקש הבקשה ומבקש ממנו למסור את הפרטים הרלוונטיים לחברת וואלה!:

• שם בעל תיבת הדוא"ל וכתובת הדוא"ל; 
• שם המבקש;
• לציין את הקשר בין בעל תיבת הדואר לבין מבקש הבקשה.

בנוסף מתבקשים המסמכים:  

• העתק תעודה רשמית המעידה על הקשר בין מבקש הבקשה לבין בעל/ת התיבה;
• העתק תעודת פטירה של בעל תיבת הדוא"ל; 
• הצהרה חתומה בפני עורך דין (על פי פורמט של חברת וואלה!). 

במידה ובעל התיבה הינו קטין, יש לצרף בנוסף ליתר המסמכים הנזכרים לעיל, גם הסכמה בכתב של שני הורי הקטין ו/או שני האפוטרופוסים החוקיים של הקטין למתן הסיסמה, וצילומי תעודות הזהות +ספחים של שני הורי ו/או אפוטרופוסי הקטין.

תפוז

התשובה המעורפלת ביותר נמסרה משלומי מצוות הנהלת הפורומים בתפוז: "כל אדם שיש לו בקשה קונקרטית בעניינים מסוג זה רשאי לפנות אל הגורמים הרלוונטיים בתפוז ובקשתו תיבחן ברגישות ובקפידה בהתאם לנסיבות". 
כשהקשיתי וביקשתי לדעת בכל זאת מהי המדיניות של תפוז במקרה שמשתמש מת, קיבלתי את התשובה הבאה מצוות התמיכה של הפורומים: "ככלל, איננו מעבירים סיסמה בהיעדר גישה למייל ממנו נעשתה ההרשמה ולכן לא ניתן לתת גישה לשליטה בפרופיל של המשתמש או בתכנים שהעלה. אדם שיש לו גישה למייל עמו נרשם אינו זקוק לאישורנו ויכול לשחזר את הסיסמה באופן אוטומטי. בהיעדר עילה משפטית ו/או צו של ערכאה מוסמכת, שינויי תוכן ושליטה בתוכן יעשו ככלל על ידי בעלי גישה לחשבון המשתמש".

"קפה TheMarker" 

את המשפט שהכי הפתיע אותי מצאתי בתשובתו של ליאור פפירבלט, עורך הרשתות החברתיות של קבוצת "הארץ": "קפה TheMarker קיימת אמנם כבר יותר מחמש שנים, אולם לא ידוע לי על פניות שהתקבלו מקרובי משפחה של גולשים שנפטרו.  

"זכויות היוצרים שייכות לגולשים שפרסמו את התוכן. אם ברשות בני המשפחה שם וסיסמה, הם יכולים להתחבר לכרטיס באופן בלתי מוגבל. (ההדגשה במקור -ו.) אם אין ברשותם את שם המשתמש והסיסמה של הגולש שנפטר, המדיניות שלנו היא לא למסור פרטים אישיים, לרבות ססמאות גישה, על מנת להגן על המשתמשים. אלא אם כן יש בנמצא צו בית משפט בעניין, אותו נכבד כמובן.

"באופן עקרוני, על היורשים להסדיר את עניין העיזבון והירושה על-פי דין, וככל שבית המשפט יתרשם שאכן יש הצדקה למסור להם את הפרטים האישיים של הנפטר שנשתמרו באתר, כמובן שנכבד כל החלטה כזו מצד בית המשפט".

אני מוצאת שזה ממש מעורר השתאות, שעד היום לא היו פניות לקפה בנושא. שאלתי את ליאור עוד כמה שאלות: 

במידה ויפנו אליכם קרובי משפחה של מישהו שיש לו תכנים בקפה שהתאבד וסגר את הכרטיס שלו, האם תסכימו להעלות את התכנים שלו מחדש? 

ליאור: "כאמור, אם למשפחה יש שם וסיסמה לכרטיס הנפטר, הם יכולים להתחבר לכרטיס, להוריד אותו מהאוויר, להחזיר ולהשאיר כרצונם. סביר להניח שגם לא נדע על דבר פטירתו של המנוח עד שהמשפחה לא תיצור עמנו קשר".

אם יפנו אליכם קרובי משפחה של נפטר ויבקשו שתשאירו את התכנים שלו כפי שהם למרות שנפטר כי הם רואים בכך חלק מההנצחה שלו, האם תסכימו להשאיר כפי שהוא כרטיס של גולש למרות שאתם יודעים שהוא כבר לא בין החיים? האם תסכימו להעלות הודעה מטעמכם בכרטיס שלו, לבקשת המשפחה, שמציינת את העובדה שהוא נפטר?" 

"אם הנפטר לא הסיר את תכניו לפני המוות, והמשפחה מבקשת להשאיר אותם באתר – אין עם זה בעיה.
אם הוא הסיר את התכנים, והמשפחה מבקשת להחזיר אותם - מדובר במקרה מורכב יותר, אבל אם הם יסדירו את עניין העיזבון והירושה בבית המשפט, נוכל למסור להם את השם והסיסמה, והם יוכלו להחזיר את התכנים. זאת, בתנאי כמובן שהמשתמש לא מחק לחלוטין את המידע. אין לנו אפשרות טכנית לפרסם הודעת פטירה בכרטיס. לכל היותר נוכל לפרסם אותה בתגובה לפוסט האחרון שפרסם".

אם יבקשו מכם להוריד תכנים של גולש כי הוא כבר לא בחיים, האם תסכימו לסגור את הכרטיס שלו ולהוריד את כל התכנים שהעלה, גם אם הוא לא ביקש זאת ישירות אלא בני משפחתו, כי הם לא רוצים שהתכנים האלו יהיה ברשת כשהוא כבר לא בחיים?

"רק בתנאי שהנושא הוסדר בבית המשפט".

013 Netvision

מדיניות מסודרת הוצגה על ידי נציגת השירות טניה-מצוות-עדי ("אנחנו לא מוסרים שמות משפחה"): 

"כשפונים אלינו בנושא פטירת לקוח, יש להציג תעודת פטירה (המהווה אסמכתה לסיבה בעטיה אנחנו מוסרים פרטים לגורם שלישי), מספר תעודת זהות וארבע ספרות אחרונות של אמצעי התשלום (זיהוי טלפוני מלא ללקוח). לאחר שהתקבלו, נוכל למסור את הסיסמאות לכל שירותי 013 Netvision אליהם היה מנוי הלקוח, כולל דוא"ל וגיבוי ענן. צריך לקחת בחשבון שזה אפשרי רק בתנאי שהמנוי לא נותק על ידי הלקוח לפני מותו: אם הלקוח סגר את תיבת הדואר שלו, אין דרך לשחזר או למשוך את הנתונים: ברגע שהתיבה נסגרה, היא סגורה וזהו. אם בני המשפחה מעוניינים להמשיך ולהשאיר את תיבת הדוא"ל שלו פעילה, עליהם לבצע העברת בעלות על כתובת הדוא"ל: הכתובת נשארת ללא שינוי, אבל היא עוברת לבעלות בני המשפחה המעוניינים להמשיך ולתפעל אותה".

כיוון שנטוויז'ן מפעילה מסלולים שונים ללקוחות פרטיים ועסקיים, שאלתי האם יש הבדל במדיניות במקרה של מות משתמש בין לקוח פרטי לעסקי:

טניה-מצוות-עדי: "במקרה של מנוי פרטי, יש לספק את הפרטים שציינתי. במקרה של מנוי עסקי, יוכל לקבל את הפרטים רק בעל העסק, או איש קשר מטעם העסק (שכבר רשום ומזוהה במערכת של נטוויז'ן). יש להציג תעודת פטירה, מספר ח.פ. או מספר ת.ז. (תלוי באופן בו העסק נרשם בנטוויז'ן כשהצטרף לשירות), וארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום". 

מעניין: כיוון שרבים מנהלים תכתובות פרטיות גם מהמייל של העבודה, עלול להיווצר מצב בו תכתובות אישיות ופרטיות יהיו חשופות לעיני בעל העסק או קולגות ממקום העבודה - מה שעלול ליצור אי נעימויות גם כשאין סכסוכים. בנסיבות טעונות יותר, בני משפחה עלולים למצוא את עצמם "בני ערובה " מול השותפים העסקיים או הבוס, שרק להם יש גישה למייל , והם עלולים למחוק ממנו תכתובות בעלות משמעות למשפחה - פרטיות או עסקיות.  

בזק בינלאומי 
המדיניות המפתיעה ביותר הוצגה על ידי הדר פליישר, אחראית פניות הציבור בבזק בינלאומי:

"אנחנו מקבלים יותר פניות לגבי ביטול המנוי לגלישה מאשר בקשות גישה לדוא"ל. כדי לבטל מנוי, יש צורך במה שאנחנו מגדירים כ'זיהוי טלפוני מלא': מספר תעודת הזהות של הנפטר וארבע ספרות אחרונות של אמצעי התשלום. גם כדי לקבל את הסיסמה לדוא"ל של הנפטר זה כל מה שצריך: מספר תעודת זהות וארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום. כדי לקבל זיכוי על מנוי הגלישה, נבקש גם תעודת פטירה, ואם נראה שאכן לא התבצעו גלישות מאז מועד הפטירה המדווח, נזכה רטרואקטיבית ממועד הפטירה. אם בני משפחתו ירצו לבטל את מנוי הגלישה אבל להשאיר את תיבת הדוא"ל פעילה, זה אפשרי: בחצי השנה הראשונה ללא תשלום, ומהחודש השביעי ואילך בתשלום 9.90 שקל לחודש. אפשר לדווח על המוות מיידית או רטרואקטיבית". 

מצד אחד, אפשר לומר שיש כאן הפגנת גמישות מצד בזק בינלאומי, שלא מכבידה על המשפחה ולא מבקשת תעודת פטירה לפני תחילת הטיפול. מצד שני, אפשר לומר שאלו נתונים מאד מינימליים שיש למסור לחברה ומספיקים בעיניה למסירת סיסמה: מספר תעודת זהות וארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום. לא נדרשת הוכחת קרבה משפחתית במסמכים וגם לא הוכחת פטירה. 

נענע10 

עדכון אוגוסט 2014: שירות המייל של נענע10 ייסגר ב-31/8/14. 

כיוון שהמייל של נענע10 מבוסס הוטמייל, לא היה לי ברור מי קובע את המדיניות לגבי מקרי מוות של משתמשים - הוטמייל או נענע10? שאלתי גם נענ10 וגם את מיקרוסופט ישראל, והסתבר שאני לא היחידה שהנושא לא ברור לה. 

על פי תשובתו של אורי, נציג צ'ט בשירות הלקוחות של מיקרוסופט ("שם משפחתי לא רלוונטי"), מדיניות הוטמייל העולמית חלה גם על הוטמייל ישראל, ומכאן גם על משתמשי נענע10.

יכול להיות שבני משפחה של משתמש, שסבורים שבבעלותו תיבת דוא"ל "ישראלית", יופתעו לגלות שבבעלותו תיבת דוא"ל "בינלאומית", ושעליהם לפנות - ובאנגלית - לחו"ל בלבד. אורי הפנה אותי לשאלה ולתשובה בנושא בפורומים של מיקרוסופט העולמית (באנגלית), ואמר שאם יש לי שאלות נוספות אני מוזמנת להעלות אותן בקבוצות הדיון שם. שמחתי למצוא אחר כך בעצמי שהמידע הזה קיים גם בעברית, בקבוצות הדיון של מיקרוסופט ישראל.

מצד אחד, המדיניות של הוטמייל (כפי שאני מפרטת במדריך הטכני) היא יחסית נוחה וידידותית למשפחת הנפטר. מצד שני, הייתי מצפה שאם אני משתמשת בתיבת דוא"ל שיש לה סיומת .co.il, כמו ב-nana10, שגם יהיה לי למי לפנות בארץ בנושא.

עדכון 5/8/12: נמרוד, מנהל פניות הציבור בשירות הלקוחות של מיקרוסופט, חזר אלי ("אין צורך בשם משפחה"). מיקרוסופט לא יודעים מהי המדיניות שלהם במקרה של מות משתמש מלקוחות נענע10 - הוא בודק את הנושא ויחזור אלי עם תשובה תוך כמה ימים.  

עדכון 12/8/12: אילנה תמיר, מאפיינת נענע10, חזרה אלי עם תשובה - כמעט חודש ימים אחרי הפנייה הראשונה שלי בנושא (ומאז פניתי כמה פעמים נוספות). לדברי האחראי על הדוא"ל בנענע10, יש צורך בצו ירושה כדי לקבל הרשאות למייל. כלומר, יש לפנות לבית משפט בישראל, ולא להוטמייל העולמית. מעניין האם גם במיקרוסופט יודעים את זה. 

עדכון 21/8/12: נמרוד, מנהל פניות הציבור בשירות הלקוחות של מיקרוסופט, התקשר עם התשובה המובטחת: למיקרוסופט אין נגיעה בדבר. הטיפול, השירות, התמיכה וכו' במקרה של מות משתמש מתבצעים כולם במלואם רק מול נענע10.   

כיוון שלקח למיקרוסופט יותר משבועיים לחזור אלי עם התשובה הרשמית, לא נשאר לי אלא להניח שהיא לא היתה מצויה בידם "בשלוף", שלא לומר לא בטוח שהיתה מצויה בידם בכלל.

כיוון שלקח לנענע10 ארבעה שבועות לחזור אלי עם התשובה הרשמית, לא נותר לי אלא להניח שגם אצלם המדיניות לא היתה ברורה ומגובשת. 

אינטרנט רימון 
במאי 2013 בדקתי גם עם אינטרנט רימון, שמשמשת בעיקר את האוכלוסייה הדתית, מה המדיניות שלהם - שכמובן, אינה מפורסמת. התשובות התקבלו מנופית חרבי, אחראית פניות הציבור ותפעול שירות. התשובה הראשונית היתה קצרה ולקונית: "כל מקרה בנושא זה נבדק לגופו מול עו"ד של אינטרנט רימון". משהמשכתי לבקש פרטים נוספים והרחבה, נאמר לי בנוסף כי: "כל פנייה בנושא שהגיעה למוקד השירות נבדקה באופן פרטני וכל מקרה נבדק לגופו. המשפחה יכולה לפנות למוקד השירות בטלפון ולהסביר לנציג את פרטי המקרה, הנציג יטפל בכך באופן אישי ויעביר לגורמים הרלוונטיים".

טריפל סי 
ביוני 2014 בדקתי גם עם טריפל סי מהי המדיניות שלהם, כשהבנתי שבנוסף לשירותי אינטרנט הם מציעים גם שירותי גיבוי בענן, שיכולים להיות רלוונטיים לקרובי משתמשים שנפטרו. גם הם לא מפרסמים את מדיניותם במקרה של מוות של משתמש. התשובה התקבלה מאסף מרון, היועץ המשפטי: "קבלת פרטים בנוגע לפרטי משתמש שנפטר תעשה אך ורק כנגד צו מתאים". פוסט נפרד בנושא נמצא כאן. 

סיכום: 

תודה לשירי ישועה על הגרפיקה. 

כיצד ניתן לפנות לכל אחת מהחברות? הפוסט "אחרי המוות: מדריך טכני" מעודכן בפרטיהן.